בראשי רעש המולה
אל היער אברח, אשים פני
כחלמיש.
ואדע- כי אך זה לי מקום לנפשי
שם ישקוט לבבי,
וידום.
בהמיה של מנוס נאנק
נכנס אל בינות,
עצים עבוטים יצוקים בעפר,
אתהלך לי בין עצי החיים והדעת
בתנומה רגועה,
של שלום.
עד שיפוח היום
וצללים יעטפו את הכל
ואחר השקט- קול דממה רכה.
ושחו כל בנות השיר
בנהימה של שלווה
ביער נוצץ ורומש.
אהבה.
תגובות
ממש נותן את ההרגשה.
תודה, שיר יפהיפה לדעתי.
המבנה טוב מאוד וכן הפסיחה אשים פני כחלמיש.
ומה שהכי אהבתי זה את השיבוצים שנכנסים כאן בצורה מפתיעה ויפה. (אני שמתי לב ל-אשים פני כחלמיש, ושחו כל בנות השיר, קול דממה עם השינוי המקסים-שבירת הצירוף הכבול- מקול דממה דקה לקול דממה רכה,וארמז- עצי החיים והדעת. יש עוד?) השימוש בהם שלא לפי ההקשר בתנ"ך זה יצירתי ומוסיף המון..
שכוייח.