בסיעתא דישמיא
שלום נועה!
אני יודעת שאת רק בכיתה א' אבל אני כותבת לך כמו שכותבים לאדם מבוגר, כי את באמת כבר גדולה ומבינה.
נועה, כשאת מתגעגעת לאבא ואהרון ושחר שהלכו פתאום בגלל מחבלים רשעים, את יכולה להסתכל על הגבעה, לראות את הסלעים הלבנים הגדולים ולדעת שהם שם. את בטח יודעת שעכשיו טוב להם, הם לא סובלים מקור או מרעב, הם לא מקבלים מכות.
אבל אני, נועה, אני לא יודעת איפה גלעד שלי. יכול להיות שכשאת שותה שוקו- הוא רעב נורא, אולי מתעללים בו עכשיו באכזריות, ואולי כשהקור בחוץ מתגבר ואת יושבת ליד ההסקה ובארון ממתין לך מעיל מחמם, הוא קופא מקור ואין מי שיעזור לו.
נועה, כתבת שאני גיבורה, אבל אני לא. אני לא גיבורה וגם גלעד לא גיבור. הוא חייל שמדינת ישראל הפקירה בשטח ואני אמא שלו שרוצה לראות אותו שוב בבית. שלא יכולה לראות עוד את מיטתו הריקה, המיותמת. אפילו מצבה לבכות עליה אין לי.
נועה, אני לא גיבורה! אני אמא!! אמא, שכדי לראות את הבן שלה שוב בבית מוכנה לעשות הכל. באמת הכל.
אני מסכימה לשלם לחמאס כמה כסף שירצה, אני מסכימה להחזיר את כל המחבלים לעזה, אני מסכימה שהפלשתינאים יזרקו את כולנו לים, אם רק גלעד יחזור.
אני יודעת שאני לא ריאלית, זה לא מציאותי ולא אפשרי. אבל אני לא מדברת בשם ההגיון, אני מדברת בשם הלב. לב של אמא שלא יכול יותר. לב של אמא שנקרע מגעגוע, ומי כמוך יודע מה זה כאב של געגוע.
נועה, קרה פעם שאחרת לחזור מהגן או מבית הספר ואמא כבר דאגה? יום אחד תהיי את אמא בעצמך, תרגישי מה זו דאגה של אמא לבן שלה ואז תביני מה מרגישה אני כבר ארבע שנים. יום יום, שעה שעה.
כן נועה, אני לא פוליטיקאית ולא מדינאית, אני רק אמא שרוצה את הבן שלה שוב לידה. עכשיו.
תגובות
מעבר לזה, חזרה מרובה שמתישה וגורמת לקורא להקיא את מה שאת מעמיסה עליו..
אסור לנו להיכנע למחבלים אבל מותר לנו להרגיש את מה שאמא של גלעד מרגישה, לחשוב על מה שהיא חושבת ולנסות להבין את מה שעובר עליה.
כי גלעד בן אביבה הוא אח של כולנו.
ומבחינת החזרה המרובה- אני לא הרגשתי ככה. כנראה זה ענין של טעם :)
האמת שממש שמחתי לראות את התגובה, לא ציפיתי לגעת כ"כ עמוק, אבל את לא יודעת כמה זה משמח לדעת שכן.
אני מבינה מה את מרגישה, ברור לי שזה כואב, אבל את מבינה שאי אפשר לשחרר מחבלים עם דם על הידים, (מחבלים שרצחו בעבר המון אנשים - עשו פיגועים שנרשמו בהיסטוריה) מהכלא. את יודעת מה יקרה ברגע שנפתח להם את דלת התא? הם יפרצו החוצה בתרועת גיל ומבט רצחני וילבשו על גופם את חגורת הנפץ. והם לא יהרגו רק בן אדם אחד - הם יהרגו יותר. (חס וחלילה, כמובן - אבל זאת האמת). גלעד עשה המון למען עם ישראל, הרבה יותר מהמון, אבל זה מה שהוא היה צריך לעשות, הוא חייל, ובתור חייל אתה צריך לדעת שחלק מתפקידך זה גם להקריב את עצמך במידת הצורך לטובת אזרחי עמך (שזה אומר שאתה צריך למות לטובת אזרח בסכנה - כי אתה חייל! וכך זה כל חייל בתקופת שרותו). אני יודעת שלעולם לא אוכל לראות בעיינים שלך, כמו שאת לעולם לא תוכלי לראות משלי, אני מבינה למה את רוצה שגלעד יחזור, כמו שאני מבינה את כל מי שאי פעם היה קרוב אליו, ושלא תביני אותי לא נכון, אני גם ממש רוצה שהוא יחזור, אבל לא תמורת מחיר שמישהו אחר מעמ"י יצטרך לשלם. וברגע שאפילו אחד נפגע מעסקת שחרור המחבלים, זה כבר לא היה שווה את העסקה, כי זה חיים תמורת חיים, ולא עשינו בזה כלום. אנחנו פשוט רואות שתי עולמות, (שתינו סובייקטיביות - פשוט שתי קצוות שונים של המתרס). ובתור האמא, אני יודעת כמה זה כואב, ואת פשוט לא מבינה כמה את גיבורה, אמא ששלחה את הבן שלה להלחם למען עמ"י למרות שידעה שיכול לקרות לו משהו זאת אשת חיל אמיתית, שמוכנה לעשות מעשים כואבים (שלפעמים קורעים לך את הלב) למען עמ"י.
אם תרצי לדבר אני פה בש"א\מסרא"ש, אבל ממש תודה על המכתב.
קנה סוף.
אבל כתבתי את המכתב מתוך העיניים של אמא שלו.
כשאמא שולחת בן לקרבי היא יודעת שיכול להיות מצב שהוא יחזור אליה בארון (ה' ישמור!!!!!) והיא מסכימה לקחת את הסיכון הזה. אבל אף אמא לא מסכימה שהבן שלה יופקר בשטח למשך ארבע שנים בלי שהיא תדע מה איתו.
הסיבה היחידה שאביבה ונועם שליט גיבורים, היא שהם לא יצאו מדעתם במשך מאות אלפי השעות שחלפו.
ברור שאסור לשחרר מחבלים אבל אנחנו חייבים להרגיש את הכאב של אמא של גלעד. אנחנו חייבים להתפלל עליו כי זה באמת הדבר היחיד שיכול לעזור לו.
זה לא הוגן להפוך את המלחמה נגד שחרור מחבלים למלחמה נגד ההורים של גלעד.
וזה מה שרציתי לומר במכתב הזה.
קראתי את שתי המכתבים ואני מזדהה עם שני הצדדים, אין לי מה לומר, רק רציתי לתת הצעה קטנה, אם את באמת רוצה שגלעד יחזור, פשוט תפסיקו את ההפגנות והעצרת למענו, רק כך הוא ישוב. אם נגיד לערבים - אנחנו כ"כ רוצים אותו, ממש ממש רוצים! אנחנו מוכנים לקנות אותו בכל מחיר - נראה לך שהם יעשו לנו הנחה? נראה לך שהם ימכרו לנו אותו בפחות מאלף מחבלים? זה כמו שתגידי למוכר ערמומי בשוק, מוכר שרק מנסה להרוויח עלייך - אני רוצה את הסוודר הזה, אני כ"כ כ"כ רוצה אותו! אני מוכנה לשלם כל מה שתרצה בעבורו! אבל, אממ, אתה מוכן לעשות לי הנחה? נראה לך שהוא יעשה לך הנחה אי פעם?? הערבים מרוויחים עלינו, מרוויחים בגדול, הם רוצים אותנו מתים ואת הארץ שלנו שוממה, נראה לך שהם יעשו לנו הנחה??
נקודה למחשבה. אני יודע שבתור אם לא באמת תצליחי להפסיק את פועלך, כמו שכתבת למעלה - "אני מסכימה לשלם לחמאס כמה כסף שירצה..." אבל תנסי לחשוב על זה מנקודת מבט אוביקטיבית יותר.