הכל חשוך מסביבי. קר לי.
הצינה חודרת לגופי ומקפיאה את מחשבותיי.
ליבי נאטם, עיני נסתתמו. והמח התרוקן ממחשבות.
לא מבין מה קורה לי.
ופתאום אש אדירה פורצת מהתהום, עוטפת את כל גופי, חודרת אל תוך נימי נשמתי.
והמחשבות גם הן התפרצו, געו וצפו מאליהן ביתר עוז, מתפשטות בראשי כאש קוצים.
וליבי האטום הפשיר מקיפאונו. הרגש הקר נמס מחום האש הלוהטת אצלי פנימה.
והמח התעורר גם הוא ושב לחיים.
ואני פתאום הבנתי הכל מחדש.
העולם נראה עתה באור אחר, טוב יותר.
תגובות
מקווה שצלחתי להעביר את התחושה הקשה הזאת ואת התמודדות והיציאה ממנה.
אולי היה כדאי לתאר עוד את הקיפאון כדי שכשתבוא החמימות היא תהיה יותר מורגשת.