ואז בלילה כשאבא בא שיכור
נוטף זיעה וריח אלכהול
רק עמד ופתח וכבר נכנס הקור
והוא מתחיל לרוץ, נדמה לי בהול
אני רץ למיטה
מתחבא עמוק בין הכר והשמיכה
מלעיט דמעה לתוך ממחטה
ומייבב, ומפלל, לליל מנוחה
ואמא הטובה חרש מתקרבת
חזק חזק אליי נצמדת
הס אבא- זועקת כמו רוח מנשבת
ובחוץ, מייללת כבר ניידת.
וכשאנחנו יוצאים מהמחבוא
מזועזעים מההרס והחורבן
אמא לוחשת לי 'בוא'
חשים לבדוק מי הפעם הקורבן.
והתשובה מהדהדת בתת-מודע, מופנמת, לא הוחצנה- אנחנו.
תגובהתגובות