ואז בלילה כשאבא בא שיכור
נוטף זיעה וריח אלכהול
רק עמד ופתח וכבר נכנס הקור
והוא מתחיל לרוץ, נדמה לי בהול
אני רץ למיטה
מתחבא עמוק בין הכר והשמיכה
מלעיט דמעה לתוך ממחטה
ומייבב, ומפלל, לליל מנוחה
ואמא הטובה חרש מתקרבת
חזק חזק אליי נצמדת
הס אבא- זועקת כמו רוח מנשבת
ובחוץ, מייללת כבר ניידת.
וכשאנחנו יוצאים מהמחבוא
מזועזעים מההרס והחורבן
אמא לוחשת לי 'בוא'
חשים לבדוק מי הפעם הקורבן.
והתשובה מהדהדת בתת-מודע, מופנמת, לא הוחצנה- אנחנו.
תגובות
דדייי!!
נמאס לי..
מתי יבוא כאן גל שמחה? (אולי כשיהיה לי כח להצטרף?.. אולי..)
עוד לא יצאתי מהדיכאון של הגל הקודם.. רק שלא יבוא חדש.. אחרת אני אטבע..
אבל חזק!
יפה לך.
מעצבן אותי שאני מפספסת דברים בגלל שאני בשרות! זה מתבטא בכל תחום שהוא!
אבל מה לעשות, אלה החיים... ואני נתקלת בזה כ"כ מקרוב עד שאני חייבת להוציא את זה איכשהו, ואינלי דרך יותר מוצלחת מכתיבה... אז אתם צריכים קצת לסבול.. שורדים?!
אם זה יעודד אותך- בדיכאון הזה יש גם קרן אור.. והיא העובדה שהילדים האלה בעזרת בנות שרות כמוני ועוד הרבה שנגועים בדבר, בסוף יוצאים מהמצב הזה ופורחים על הבסיס שלו.
יש שיר ממש ממש מהמם של אהוד בנאי שנקרא "ילדי הלילה" אם את מכירה, אני אשתדל לחפש את המילים ולפרסם איפשהו (כנראה בפורום, זה יהיה נחמד אם נתחיל לעלות שירים של יוצרים מוכרים שגרמו לנו הזדהות ואולי גם השראה..(למרות שאת השיר הנוכחי כתבתי לפני שהתוועדתי לשי הנ"ל)
הראשון שלך אני עוד בדיכאון..
אחריו באו עוד כמה - אבל עם תוספת מצברוח רע בגלל כל מיני דברים מעצבנים ונתקעים -
זה זוועה שלא עוזבת אותי.
לא יוצא. ואם כבר יוצא- אז זה לזמן קצר ושוב חוזר. סיוט.
אבל את צודקת מבחינתך. זה אולי גם מה שאני הייתי עושה.
אלה החיים..
אני לא מאמינה...
כישרון אדיר,
הצלחת לנגוע....
יסכונת
לחמם את צינת הכפור .
מאירה בשובל ולא די לך.
כישרון , מפיצה את ברון.
כתיבתך , וחושייך הבריאים משמחים גם בשירים עצובים . אל תפחדי מגלים כאלו ואחרים כתבי את הרגע . אין כמוך נאמנה לו ולפרסומו . וזה נכון לכל מה שקראתי בשבוע האחרון שיצא מבין קלידי מקלדתך...
כמו קודם...
אני מפחדת...