פחד

חושך. חושך מצרים.קור אימים שורר בחוץ.
רק יללות הרוח השורקת נשמעו בכפור החשוך הזה.
אני עומד שם רועד כולי.
מפחד.
הגשם יורד. הפחד עולה.
הגשם הולך ומתחזק. ופעימות ליבי מתחזקות גם הן. הולכות וגוברות.
נוקשות בי בעצמה, כטיפות הגשם הניתכות ארצה בחזקה.
ופתאום קול רעם אדיר נשמע.
לאחריו דממה. שתיקה רועמת.

הגשם פסק. הרוחות נדמו.
אך הצינה עדיין חודרת לעצמותיי. מקפיאה את גופי. את  ליבי.
מתעטף במעילי העבה. חש בתחושת ביטחון.
מהדק אותו יותר חזק אל גופי. 
כאילו רק הוא יכול עתה להגן עלי מפני הקור העז. מפני הפחד הנורא.
רק הוא מסוגל להעניק לי חום ואהבה.
"אל תעזבני ה', אלוהי אל תרחק ממני."

ולפתע הבזק פתאומי נראה בשמים.
ברק זוהר הופיע ברקיע.
כאילו סימן מלמעלה נשלח אלי.
"אל תירא מפחד לילה."

ופתאום הבוקר הפציע. עמוד השחר האיר את היקום.
הפחד נמוג. והחששות נעלמו.
השמש זרחה בחמימות מעל ראשי.
הקור נעלם כלא היה.
אך המעיל עדיין נשאר על גופי.
מחמם את ליבי. מרגיע את נשמתי.

'אבא, אני מבקש שלעולם אל תעזוב אותי גם ברגעים הכי קשים.'