סדר אירועי האדם כפי התורה

מהלך חיי האדם הפרטי הם
כפי סדר התורה הקדושה, שהרי היא תוכנית הבריאה.

ספר בראשית הוא כנגד היווצרות האדם,בירור טוב מרע של ההורים, עיבור הוא סוד המבול שבו נימחה כל היקום, מעורבבים זרעם של האב והאם, והעובר מכונס בתוך הרחם (תיבת נח), משם יוצאים תכונותיו של
התינוק:
שם: היצר הטוב, קדוש.

יפת: העולם הזה.
מלא בדמיונות התינוק, בונה ארמונות לעשות לו שם, הוא מרגיש מלך העולם, לאט הוא נפרד
מאביו ואימו, כפי העולם כשהקב"ה הפריד ארצות. הילד אינו יודע עדיין את הקב"ה ומייחס
לכל דמות של גיבור (נימרוד) אלוהות, כאשר מגיע נפש של הקדושה (אברהם) הוא מחפש את
הכח היחידי, את היד המסובבת את היקום, וכאשר הוא מוצא אותו הוא מוכן למסור נפשו
(עקידת יצחק), ומוצא שמסירות הנפש האמיתית והשלימה היא לימוד התורה (יעקב, יושב
אהלים), וזוכה לרוח הקודש, ומקבל את בת זוגו (המחולקת לשתיים, לאה, אם הבנים הרואה
רק את תועלת עבודת השם לעולם הבא להבאת צאצאים, היא לא כל כך אהובה כי אין בה שום
סיפוק לעולם הזה, ואילו השניה זו רחל, עולם העשיה) ומוליד ילדים שימשיכו דרכו, האיש
גדל ועכשיו הוא צריך לעבוד לצורך המשפחה, עבדות ושעבוד הגוף בעבודה קשה, בחומר
ובלבנים, ובעלי הבתים צרים אותו ונוגשים בו (מצרים), ובהגיעו לגיל הבינה הוא מתחיל
להבין כי אין זו התכלית ומתחיל זועק אל הקב"ה שיציל אותו מהבלי העולם הנפסד הזה,
ולאחר שזועק באמת שולח לו הקב"ה ממרום את הנשמה (משה משער הנון - נ משה) ומתחיל
מאבק קשה בין הגוף (דתן ואבירם) ובעל הבית - הגוף (פרעה) לבין הנשמה (משה) להוציא
את האדם מעבדות ושיעבוד לחרות, הוא צריך לראות קסמים וניסים כדי להאמין, והנשמה
מתחילה להכות את הגוף שישחרר את האדם לחרות לעבוד את קונו, (אפשר לראות בחוש אצל
בעלי תשובה איך התהפך אצלם הכל ברגע שהחלו בתהליך התשובה, זה מפסיד כל הונו, זה
מתגרש מאשתו, זה ח"ו חולה במחלות שונות), ולאחר שהנשמה מצליחה להוציא את האדם משבי
הגוף והעולם הזה מוליכה אותו למדבר, הוא נפחד ומבוהל, ולעיתים רוצה לחזור למצבו
הקודם במצרים, לשבי ללא אחריות, אבל בתוכו יש קדושה, יש אומץ, הוא נכנס לים סוף
(לתורה האין סופית) והקב"ה פותח לו 12 שערים של לימוד התורה והוא מקבל סייעתה דשמיא
מלאה, ובמדבר הוא נפגש בנחשים ובעקרבים שהם ההפרעות שיש לו בלימוד התורה, הוא צמא
ורעב, ונזכר ב"טוב" שהיה לו בגוף הגשמי, ומידי פעם מזכירים לו ה"יועצים" דתן (דת של
עמי הארץ, של הגוים) ואבירם (רבי לשם כבוד) את השומים והדגים, אולם כאשר יש את
הנשמה (משה), היא מסייעת לו לעבור את המכשולים והוא מגיע למפגש המיוחל, להר סיני,
למתן תורה, שם הוא זוכה לרוח הקודש, להשגות אפילו לנבואה, אבל יש איזכור למצבו, זה
עדיין עולם החומר, ועדיין יש לו רצון להעשיר ולכבוד ואז מגיע העבודה הזרה, עגל
הזהב, הוא רוצה חלק גם של העולם הזה. הנשמה השבויה טוענת בפני בוראה למה לי כל
זאת?, הגוף הזה סרבן, אומר לה הקב"ה אפשר להתחיל מהתחלה, אני אשמיד את הגוף הזה
ואביא אותך למציאות חדשה, (ספר דברים פרק ט (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם
וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב
מִמֶּנּוּ:) הנשמה תופסת את עצמה ומתפללת על האדם שהיא בתוכו והוא ניצל, אבל לא
זוכה לתורת החיים, עץ החיים נשבר לנגד עיניו בעולם הזה והוא זוכה רק לשאריות, תורת
עולם הבריאה שהיא עץ הדעת טוב ורע, פסול וכשר, מותר ואסור, מחלוקת, תיקו - חוסר
שלימות משווע, ומגיע קורח הוא נותן לאדם ידיעה שאפשר לחיות טוב גם בעולם הזה, לא
צריך את משה (הנשמה), מספיק לי כסף וזהב וכבוד, אני יכול למשול במקום הנשמה, כאשר
הנשמה באדם חזקה, היא לא מרפה היא קוברת את הקורח והמחלוקת, היא מכניעה את היצר הרע
הזה, אך גם אז הוא בגלות ושולח מרגלים לארץ המובטחת, אך מעכבי הגאולה, כסאות
הנשיאים והכבוד מוציאים דיבת הארץ והם לא זוכים להכנס לארץ החיים. אבל הצדיקים
האמיתיים: יהושע וכלב והם כן יכנסו לארץ המובטחת כי הם נדבקו בנשמה (יהושע קיבל
ברכת משה) ובנפש ורוח (כלב השתטח על קברי האבות) ואז אין מחלוקת, יש שלימות ואחדות
בבורא עולם, ואז היא זוכה לאור הגנוז, האור על פני משה (הנשמה), ומגיע העת שבורא
עולם קבע לתיקון של האדם הזה ויש צורך להפריד בין הנצחי, הקדוש לבין החומר המתכלה
ושניהם קשורים זה בזה ומסרבים להיפרד, הנשמה כבר אוהבת את הגוף שזיככה, הגוף אוהב
את הנשמה, ואז הקב"ה מתערב ולוקח את הנשמה הקדושה להר נבו (נון בו, שער החמישים,
בינה, העולם הבא), הגוף חוזר למקורו, הארץ, ומתחיל תהליך חדש: ברור ע"י הורים טוב
ורע, עיבור והולדה וחוזר חלילה עם נפש חדשה, רוח חדשה ונשמה חדשה. עד גמר בירור
העולם הזה. וכשיכלו כל הנשמות שבגוף, כל הנפשות שעדיין שבויות בהבלי העולם ומסרבים
לצאת מהגלות, רק אז תבוא הגאולה הנצחית, א.כ.י.ר