תהומות גאווה

תהומות גאווה.

היית למעלה בתהומות הגאווה,

טעמת מהמתיקות לפני שהיא עזבה.

כולם כאן בוחנים אותך בקור,

מוודאים שלא תדע איך לחזור.

יחד עם הנחש אתה משיל מלבושים,

שהיו לך לנחמה ועכשיו הם יבשים.

במהירות שבה עלית, נפלת לבורות,

ששנים לטרף קל הן שוחרות.

אתה נזכר בדרכך אל הגדולה,

עת גאוותך לבדה השמיעה קולה.

לא היה עוד זולתך בעולם,

וכל שהיה לך לאוהב אז נעלם.

הנחש האפל נכרך סביבך לאט,

וכבודך האבוד מנסה לנשום מעט.

גאוותך אמנם התנפצה לעולמים,

אך בחיוך את ראשך אתה מרים.