אדם להבל דמה.
יש חיים באמצע,
אז מה?
מאדמה לעפר.
באמצע, כמו צמח.
בידיו להחליט,
אם להיות נבול או פורח.
נולד לעולם והתחיל במירוץ
המטרה היא אחת.
התפקיד הוא לרוץ.
יודע מטרתו,
מודע לתפקיד.
ובכל זאת-
לא חש טעם בתכלית
איך שכל חייו בתילי לבטים,
חששות הצצים חדשים כנבטים
חושב על האיך, ההיו מבטים
מודע למיגרעותיו,
מסיט מחשבותיו.
אך סיכר ליבו, תמיד מציף את גדותיו
.
תגובות
אין לי מילים !
אין לי מילים !
אז מה?
המציאות מתוארת היטב, מיוחד ממש.
אבל כל הטוב האלוקי נותן לנו משמעות אחרת מהמבט של"אז מה".
אמנם אנחנו הבל וזמנינו הבל הבלים,
אבל כל זה בלי תורה ועבודת ה',
עם זה אנחנו עושים מה שנקרא "ייחוד המציאות" שהמציאות האמתית היחידה היא אלוקים וזה משנה בנו ועלינו את המבט בחיים.
את המצב שמקיימים מצוות, חיים והכל מתוך ידיעה בלי תחושת טעם טוב, בלי סיפוק מתוך ידיעה בהעדר הבנה וקבלה,
בגלל זה יחסתי את החיים כהבל ו'אז מה'..
ההובנתי?
אבל מבחינה אלוקית אף המקיים את המצוות מבלי עירוב של תחושה וחמשבה טוב סעיניו ,רק פחות, כמובן בהתאם לרמת האדם,
אך מקובל עלי ניסוח זה בהתאם לחייו, אם יוכל לחיות ברמה גבוהה יותר ולא עושה זאת, שלפי הנראה זאת הכוונה.
נהנתי מאוד.
תודה ולילה טוב!