הַבֵּט יַלְדִּי, אֵיךְ שׁוּב הוֹרִיקוּ פָּנֵינוּ,
וְשֵׁנִית נְגַשֵּׁשׁ אַחַר מִילָה מַתְאִימָה.
רְאֵה יַלְדִּי, שׁוּב הֻקַּז לָאָרֶץ דָּמֵנוּ,
שׁוּב נִפְתָּחִים לְקוֹלְטוֹ תְּהוֹמוֹת אֲדָמָה.
הַסְכֵּת יַלְדִּי, וְשֵׁנִית תִּשְׁמַע,
זְעָקוֹת הַפְּצוּעִים הֲלוּמֵי הָאֵימָה.
וּפְתַח נַפְשְׁךָ יַלְדִּי, וְעַל לוּחַ לִבְּךָ,
רְשֹׁם אַךְ אֵת זֹאת, רְשֹׁם־ "נְקָמָה!"
"אסורה היא הנקמה כשאין לה מטרה,אבל אם מתרוממים על ידה להגנה עצמית- הרי היא זכותו הבסיסית של האדם באשר הוא אדם לנקום את נקמתו" (הר' סולובייצ'יק-'קול דודי דופק')
תגובות
לשמחתי קראתי את "איש האמונה הבודד" והוא מלא אוצרות ויהלומים מתוקים.
אחרי הכל,לא העליתי לפה רק כדי לשמוע שזה "נפלא"..=)
כ"כ התחברתי , נגע לי עמוק-עמוק.
אפשר להעתיק ולשמור לעצמי?