בעזרת ה'.
אחרי פרידה זה קצת כמו
לפני פגישה.
בשניהם יש מבט לא ברור בעיניים,
מין ריק שתופס מקום גדול מידי.
אנשים משתנים, טועים, בוחרים.
צלליות של בתים, אורות רחוקים
העיר הזאת יפה בלילה, אני נעצרת להסתכל
אני יודעת להחליט, אבל לא תמיד להבטיח.
שירים שמחים ועמוקים, עכשיו כאן רצויים.
כמעט שנה, ואני כבר אחרת.
איך זמן יכול לרוץ, ולשנות, ולהגדיל,
אבל אף פעם לא להשכיח
או להעביר.
אנשים שיודעים, מתנצלים, והולכים.
מביטה בכביסה מתנופפת, ברוח לא מורגשת
בילד של השכנים שחוזר מהגן, השפתים מתקפלות לחיוך.
הכל אותו דבר, אבל כלום לא מרגיש מוכר.
ואחרי הכל, תמיד ידעתי שאחזור
ואהיה יותר אמיתית.
ככה שאולי יש קצת הבדל,
אולי זה לא כמו לפני פגישה.
תגובהתגובות