"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כ"ה, יז).
הפסוקים שנקראים במפטיר פרשת זכור מצווים על מחיית עמלק.
אותו עמלק אשר מלחמה בו לה' מדור דור אינו עוד מושג גזעי ואינו סימון אתני, שהרי מאז בא סנחריב ובלבל
את האומות, נותר רק הזכרון - "זכור את אשר עשה לך עמלק".
פעמיים מופיע סיפור מלחמת ישראל בעמלק בתורה - בספר שמות ובספר דברים. הפסוקים שבספר דברים
שהפכו למפטיר בשבת זכור מציירים את ישראל כעם חסר ישע: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף
ויגע". זהו זכרון של עם הנרדף על לא עוול בכפו.
אך העיון בפסוקים המתארים בפרשת בשלח את מלחמת ישראל בעמלק, מציירים תמונה שונה.
העם לא מתואר כעם עייף, כיגע - "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם" מתואר בפסוקים עם
שעומד על נפשו ובשילוב מופלא של מלחמה פיזית, ומלחמה רוחנית - משה וידיו המונפות - מושגת ההכרעה
"ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב".
לדורות נקבע הזכרון הראשון - של העם היהודי כעם נרדף ויגע, מימות המדבר דרך מזימת המן ועד נוראות
השואה - דור דור ועמלקו. אך כפי שהמלחמה הפכה ממלחמת שמד מעשית לזכרון - למלחמה רוחנית. אנו
יכולים להתייחס למלחמתנו הנצחית בעמלק לא רק כאל מלחמת עם חסרי-ישע, אלא גם כפי שמתואר בספר
שמות - מלחמה של עם על ערכיו, על אמונתו כמלחמה ברוע, כמלחמה אקטיבית, כהסתערות ולא כמלחמת
מאסף. ידיו של משה מונפות - והקרב נמשך עד עצם היום הזה
תגובות