רק בישראל - פתיחה

בהתחלה רצינו לכתוב כאן לשחר. הקדשה יוצרת פן נוגע ואינטימי וקצת רחף סוריאליסטי (מעל המציאות המוכרת, לא מציאותי, הזוי. ח.ס), מה שמעורר את יצר הסקרן-חטטן שמחפש את האח-הגדול ועוד כמה תופעות תרבותיות רדודות, ומעל הכל סבר לוגי ל"למה הם עשו לו הקדשה" ו"מי זה בכלל".

בסוף, או באמצע, או עכשיו, אמרנו שככל שנקדיש ליותר אנשים הם ירגישו צורך עצמי (מהותי, אישי. ח.ס) לקרוא כי הוא מוקדש להם, או לכם אם אתם קוראים את המילים המוטות האלה. בהתחלה של העכשיו בעקבות המילה הראשונה של הסיפור, ולרגל המבחן. רצינו לכתוב לכל מי שעושה פסיכומטרי.
 

אבל בסוף של העכשיו, אחרי הצבעה סוערת, הוחלט ברוב קולות (אני והמחשב, חדווה הלכה לחברה):

לכל מי שצלח את ההקדשה.

שזה בעצם אומר: אתם.

לִשְׁלֶשֶׁת.

אם חיפשתם בנרות את ייחודיותו של הסיפור אתם יכולים לעצור כאן, משום שזהו ייחודו של הסיפור. המילה הזאת. הרי, באיזה סיפור, ספרותי ככל שיהיה, ואתם יכולים לכלול גם את דיויד בלאדבאצ'י ג'פרי ארצ'ר או אפילו את דן בראון, תמצאו את המילה לשלשת פותחת את הסיפור ובניקוד אות אות ישירות מהנקדן?

חדווה הפכה דף בחוברת. לא, לא עוברים, פסקה, זה משפר לי את מאגר המילים. היא ישבה ישיבה מזרחית על דשא קצוץ בין שני עצים. אני שכבתי על אותו הדשא כשאני מתבונן במה שנטף עלי מלמעלה כשיונה עשתה רוטציה עם חברתה בין העצים מעלי ולא ממש השתלב עם צבעי החולצה שלי. קיללתי כמו ערס מצוי, וחדווה התלהבה. לשלשת, קוראים לזה ואייתה אות אות. כשהרבה יונים ביצעו רוטציה בין העצים, הצעתי מתוך היגיון פשוט שנעבור למקום פחות דינמי (אקטיבי, אנרגי, פעיל. ח.ס), טבע היונה לא מתריע מראש על כוונותיה הטבעיות. אבל חדווה סירבה להקשיב לשכל הישר. שכחתי את כל סדנאות הזוגיות שעשיתי אצל מרגלית וחיים, ואיחלתי לה שהיונה הבאה תזכיר לה באופן אישי את מאגר המילים, מה שגם קרה שנייה אחרי. התאפקתי מלהשמיע לה את מה שהיא אמרה לפני דקה כשהיא קיללה כמו ערסית, וכל הזקנים זקנות תאילנדים ותאילנדיות שישבו בהמוניהם על ספסלי הפארק בהו בה.

בגיל שלוש בערך החלטתי שאני אתחתן עם בלונדינית. ככה שיר אומר. אביה טוענת שמיד אחרי שנולדתי, או בצורה יותר מדויקת, אחרי שראיתי אותה, והבנתי שבלונדיניות הן דבר מיוחד, לפחות כמוה. בכל אופן, צבע שיער בלונדיני, לא משנה מה צבע העיניים. ובעדיפות שתהיה גם חכמה. (וכאן הזמן למילה או שתיים לספר על האחים הגדולים. שיר ואביה הם תאומים, או לפחות סוג של. אביה אומרת שהם תאומות, כי רק בגלל שוביניזם (לאומנות נגד נשים. ח.ס) ברירת המחדל בעברית היא זכר.  אני אומר שהם (הן. ח.ס) בכלל לא דומים: אביה אשכנזית ובלונדינית, ושיר נראה מרחוק כמו עובד זר או תאילנדי.)

חדווה הייתה בלונדינית. זה החשוב מכל. היא הייתה גם חכמה, גמרה בגרויות, ולא הוצרכה להשלים אותם, בזמנו הדבר היה נראה כשיא הרמה האנושית האינטלקטואלית (רמת משכל, תבונה, פיקחות. ח.ס), אחרי שהבאתי אותה לבית בפעם הראשונה, אמא אמרה לי בארבע עיניים (אוף. שכחתי. ח.ס), אריקי, אל תסתכל על החיצוניות. לך תדע, אולי היא צבעה. מה שהתברר כנכון אחרי שבועיים. (היא שכחה לצבוע וצבע חום סתמי התחיל לבצבץ). אבל הייתי כבר מאוהב. כי יש לה אופי בלונדיני. חדווה ניסתה פעם להגיד שהכול נובע ממראה ראשוני והיא לא באמת עם אופי כזה, אבל מאז שהסברתי לה בארבע עיניים שאני אוהב אותה כי היא בלונדינית היא נמנעת מהתבטאויות כאלה.

כאן מגיע הקונפליקט, למרות שבפתיחה לסיפור לא צריכים אותו: האם לאור היותה בעלת שיער חום אבל עם אופי בלונדיני היא תצליח בפסיכומטרי, במיוחד לאור עזרת הנוכחות שלי בכל מיני פארקים. וכאן נפתר הקונפליקט: בפסיכומטרי היא הוציאה מספיק בשביל להיות מדריכת טיולים. היא לא רוצה שאציין את המספר המדויק במרחב הווירטואלי. (אם מישהו יבקש במסר אישי, יש מצב שאני לא אעמוד בזה). אבל היא טוענת שלא הייתה שום שאלה על הפרשות יונים. שבוע אחרי הפסיכומטרי החלטנו למצוא דרך בה חיינו יהיו מלאי עניין כמו בזמן הקדם פסיכומטרי, והוא בעצם, לכתוב את הסיפור. לחדווה יש רק ספר אחד על השדה בצד שלה, היא כל פעם קוראת בו לפני השינה. שבוע אחרי החתונה היא צילמה תמונה מתוך הספר, זוג עם מבט מאוהב אוחזים בקצה חבל, מסגרה אותה ותלתה במטבח. בכל פעם שהיא רואה אותה היא מחזיקה לי ביד וצוחקת. החלום שלי, אמרה, שנכתוב בסגנון של הספר. הסברתי לה שהדבר היחיד שנוכל לחקות מהספר יהיה הפונט, ואין לי שום כוונה להשתמש בשום פונט מכוער מלבד אריאל, ושילכו כולם. היא אמרה שהיא בכלל התכוונה לסגנון הכתיבה של הציור. ושוב נאלצתי להפעיל את כל מנגנוני השכנוע שלי, ולהסביר לה שציורים כמו שראינו במחשב בבצלאל לא כל כך קשורים לסיפור הזה, עם כל הכבוד לכישרון האומנותי שלה. **

החלטנו להסתפק בפתח דבר. בגלל זכויות יוצרים, הצעתי שנניח אותו הפוך, כמו קונוס אמיתי. חדווה אמרה שאם ג'רום יסתכל על הדף הפוך אכלנו אותה. הזכרתי לה שזה אתר אינטרנט ושאפילו הוא לא יחשוב להפוך את המסך.

*

ב

סיפ

ור זה

לא תמצ

או סגנון ספ

רותי מחודש ומ

טלטל, או כתיבה ש

זיכתה את בעליה, בתחר

ות סיפור קצר של גלי-צהל, או

אפילו פרסום בעולם קטן. גם לא על

ילה מטורפת. בסיפור תמצאו, סיפור חיי

ם ואנושיות פשוטה ונוגעת, הגלומה בדמויות

הנמצאות ביומיום השגרתי של ישראל, או במפג

שים ישראליים מרתקים, אשר חוצים את גבולות המג

זרים והעדות, ממש כמו לתפוס טרמפים. מלבד, ההקדשות

והחייאת מילים עבריות שנמצאות רק בפסיכומטרי או מוסתרות

בפוזמקאות בבתי נוחיות אשר בממזגות כשלכיפות לקוחותיהם מכבנות

התנצלות וגילוי נאות:

אנחנו יודעים שהמשולש נראה יותר כמו אהיל בדואי-הודי, או במקרה ואתם ציניים פחות פירמידה שתלשו ממנה אבנים בכל מיני חלקים. העיקר הכוונה. או הפלאפל. עד כאן גילוי נאות. וכעת להתנצלות. במקום לדבר על ההוי הישראלי כמו שהתיימרה להיות הכותרת (רק בישראל *), לספר לכם על ישפָג, מפעל השדכנות שאנחנו עומדים להקים ושיחולל שינוי מהותי בכל ביצת הרווקות, לשתף אתכם בז'אנר החדש שאנחנו עומדים לפתוח ולשנות את כל המציאות הישראלית או הקוסמולוגית (שאיננה מתוחמת. ח.ס.) ולמה החלטנו לכתוב. או פשוט לספר לכם איך אנחנו נפגשנו (בסוג של טרמפ), איך הצעתי לחדווה נישואין (WLUMRy?), ואיך היה בצבא (זוועה), דיברנו רק על כמה מילים בפסיכומטרי והבאנו פתח דבר. חדווה אומרת שככה צריכה להראות פתיחה. או שככה זה הווי ישראלי.

שיהיה.

-----

* בגלל שהיא לא כאן עכשיו אני ארשה לעצמי. הכותרת, רק בישראל זאת בחירה אישית של חדווה. אני כבר אמרתי לה שאף אחד לא ייקשר בין הכותרת לאיזה שיר ישן, שעם כל הכבוד לנורית הירש, רק שחר יזהה את השיר. אם יש לכם רעיון לשם מוצלח יותר, אתם מוזמנים להגיב. פרס יוגרל. (אממ, למשל, אותיות מוטות של השם שלכם בפרקים הבאים.)

** חדווה אמרה לי בארבע עיניים (שמתם לב כמה פעמים השתמשנו בביטוי הזה? היא כל פעם שוכחת מה זה אומר), שהיא מתכוונת לעלות את הציורים שלה ולציין שהם לא קשורים באופן ישיר לסיפור. מה לא עושים בשביל זוגיות טובה. אמרתי לה שהיא יכולה לעשות מה שבא לה, ואני לא אמנע מגילוי הכישרון האמנותי שלה, רק לא מהניק של המשפחה.