"האמת והשלום אהבו" - אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה למען אהבה לש"ש, כי האמת שצריך לאהוב תמיד בכל מצב, ואף כפויי טובה, ואף מנצלי טובה, ואף גונבי טובה, ואף פוגעים ואף צעירים, אף מבוגרים, אף ממסגרות אחרות, למה? "כי בצלם אלוקים ברא את ה-א-ד-ם"! כמובן שכדאי ונכון ליישר את ההדורים, אך באהבה.
האדם - ברגע שנוגעים בנקודת נפשו, שם מגלים את "האדם". כמובן יש לאהוב ב א ד ם אף את הנקודה הכי פשוטה ועוורת בחייו!
חושבני שכללו של ר"ע כולל את של בן עזאי וכללו של בן עזאי כולל את של ר"ע, שהרי אין מחלוקת ביראת שמים במוסר כידוע,
אך מה בכל זאת בן עזאי בא להוסיף על ר"ע? ולשם מה הביעו כך את עצם כל ענין התורה?
המשגיח הרב יצחק ירוחם ברודיאנסקי שליט"א בישיבת "קול תורה" כמדומני אמר שבר"ע ניתן היה לטעות ולחשוב שאפשר אף לפגוע באחר, כי הרי אתה כבר נפגעת מהאחר והרי זה "כמוך", ובא להשמיענו בן עזאי שכלל גדול מזה לאהוב את האדם כי "זה ספר תולדות אדם בצלם אלוקים עשה את האדם", דהיינו שאם תאהב את הצלם של אלוקים שבו, תאבהו כי מאחורי כל יהודי עומד אלוקים, אז אין תירוצים ואי הבנות, כי כל מה שתבין באהבה, הרי שתדע שעדיין לא התחלת לאהוב ב א מ ת כמו שה' רוצה, תאהב את האחר כי הוא אתה ואין אני ויש רק אלוקים "ואנחנו", כלומר, יותר מזה, מצידו של האדם עומד אלוקים והאחר.
ורציתי לרדת לעומק הענין כי כדי להתקרב לדברים יש להוסיף עוד עומק: כל יהודי בייחודיותו מגלה עוד צד באהבת האלוקים והאדם, כי רק הוא יוכל לבטא את האהבה המיוחדת שלו אפשר להרעיף.
וכן על מנת לקבל תמונה שלמה להבין את אהבת הא-ד-ם צריך לקבל אין סוף עולמות, אנו לפחות נכיר שגילוי אהבה זה בעצם גילוי עולם, חידוש והכנסה לעולם של דבר חדש ויצירה ממש וזה שנכיר בכך שחברינו הוא עולם וקודם צריך לשמוע את האחר ורק אז את עצמך, בזה בנינו עולם של אהבה.
ובעצם יש "כח נפש" של ממש באהבה זו, והיא: גילוי רצון של אהבה ואהבה ממש אחריה וזאת על ידי התקשרות אמיתית של האדם עם מהותו.
כלומר, מהות האדם הוא המבט של התעלות מעל יצרים ורגשות אחרים למען אהבת אחר, מה כוונתי? כי זהו "בצלם אלוקים ברא את האדם", היופי האמיתי באדם שאפילו מכונה הכי משוכללת בעולם לא תגע באפסיותו, כי הרבה אנשים מסתובבים בעולמנו ו"משחקים" כמו במכונה את האהבה, מה כוונתי? כל האדם הוא מערכת של יצרים ותאוות וגוף ונשמה,(בקצרה) אך מערכת היצרים והתאוות באדם פועלים כמו במכונה אוטומטית, אוטומטית חושב האדם איך הוא יהנה מהענין וכו' וממילא אהבה זו אינה לש"ש כי אם לקנות אהבה מהאחר חזרה ואמנם זה לגיטימי אבל לא מספיק ליצור עם אוהב, כי כשהאינטרס לא פועל - אין אהבה, וזאת אהבה תלויה במכונה הנקראת אדם, אך ישנה אהבה שאינה תלויה בדבר, רק תחתיה תולה היא את כל הדברים, כל התורה! זו היא אהבה שבאה מעצם הרצון האמיתי לאהוב כי זה הטוב, "אהבה למען אהבה לש"ש", אהבת האלוקים באדם, אהבה שהיא כולה רחוקה מאינטרסים במכונת האדם! אהבה ששום מכונה לא תוכל לתת. וזהו "בצלם אלוקים ברא את האדם" , זה מה שבן עזאי בא להוסיף! כלומר, ר"ע ובן עזאי כל אחד מהם הדגיש ענין אחר, ר"ע שם דגש על אהבת החבר ואמר שיאהב אותו לא פחות מעצמו, "כמוך" - כמו שאתה אוהב את עצמך, רק הבעיה שלפעמים האדם אפילו כשהוא אוהב את עצמו חסר לו באהבה שלו את עצמו וזאת בן עזאי מלמדנו! תלמד שאפילו עדיין אינך יודע כיצד לאהוב את עצמך! כשתגלה שאלוקים עומד מאחוריך הנה עכשין גילת את עצמך, כך תאהב כל יהודי באשר הוא כי אם נברא בצלם אלוקים מאמא יהודיה ואינו גוי. חייב את/ה להכיר שאהבה אחרת חייב אתה לו, יותר מלגוי, "ואהבת לר-ע-ך", ומי שלא מבדיל בזה יש לו טעות ברגש ,שהרי "מבשרך אל תתעלם" (עיין "אהבת חסד" של הח"ח) והוא מבשרך ואהבתו גדולה מלגוי שאינו צלם אלוקים כבשרך-רעך!
"כל האומר דבר בשם אמרו - מביא גאולה לעולם"! (אבות - קנייני תורה באדם)
י' באב תשע"א, 13:12
יפה מאדיאוהב אמתי
ברשותך שני תיקונים:
לענ"ד הפירוש הנפוץ של ואהבת לרעך כמוך, אהוב לרעך כמו שאתה אוהב את עצמך איננו נכון משני טעמים. האחד, כי רבי עקיבא לימד שאהבת עצמו קודמת לאהבת רעו. השני, כי אהבת עצמית עלולה לגרום לאנוכיות. אלא הפירוש הוא ואהבת לרעך, כמוך! כלומר ואהבת לרעך, כי רעך אדם ממש כמוך. לכן אמר הלל: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, וזה היסוד המאפשר את קיום התורה כולה.
שים-לב שכללו של בן-עזאי נאמר על כל הבריות, כולל אומות העולם, ולא רק על יהודים, ואילו כללו של רבי עקיבא נאמר רק על ישראל. כי מיראת רוממותו צריך להיזהר בכבוד כל הבריות, ואמר רבי מנשה מאילייא: כל עוד יש בעולם ולו תולעת אחת לחוצה בנקיק סלע, אין אדם רואה טובה בעולם. אולם מאהבתו, הביטוי הנעלה ביותר של האהבה היא אהבת ישראל, כי כל ישראל בשורשם נשמה אחת אשר אהבתם את הקב"ה וזה לזה הינה ללא פניות.
י' באב תשע"א, 22:43
קראתי ומאוד נהנתי, ובמיוחד תודה על ההוספות המאירותיחנן.לבי
אוסיף מעט טעם לדברים וה' יאיר עיננו לאהוב כל יהודי באמת בלב שלם .
מדבריך עתה הבנתי כי ר"ע לימד את הענין שרעך הוא אדם כמוך וממילא עליך לכבדו בהתאם לכיבודך את האדם שבך.
שמחתי לדבריך שנאמרו על בן עזאי לגבי יראת הרוממות ור"ע לגבי אהבה, כפי הבנתי שיתן ה' שלאמת תהא מכוונת,
ואכן בדבריך משמע שר"ע בלבד כיוון לכך ולא בן עזאי, ולכך באתי להראות שאף בבן עזאי ישנה אהבה זו שבר"ע
לאדם שה' ברא, כי האדם הרי הוא הצלם אלוקים כמו שכתוב "בצלם אלוקים ברא את האדם", ואיך תבין שתתווצר
כאן אהבה ולא יראה? על זאת אשיב לך בדברים שראיתי כתובים בספר "עלי שור" של הרב וולבה (חלק ב' בנושא
"קינת הקליר" עמ' תי) כלפי אהבת ה' וממילא תבין זאת אף לגבי אהבת הזולת: "היראה מחמת ריחוק הבורא מכל
השגה שלנו, והאהבה אליו מחמת קירבתו אלינו".
אף אהבת האדם רעך - בשרך צריכה להיות בהתאם, לירא מפני עוצמת הריחוק מנשמת הזולת שיתכן ואף הוא אינו מכיר בה, ולאהוב - מחמת קירבתו אלינו. הרי ממש העתקת אהבת ה' לנשמת האדם!
וזאת, אודה ולא אבוש, שייכת אהבה זו רק ביהודי שצלם אלוקים בוער בעצמותיו, ולא בגוי אלא אם כן גר הוא,
אך בגוי שייכת בחינה זו של אהבה ברמה נמוכה יותר מעצם זה שהאדם יציר כפיו של הבורא הוא!
אך בזאת ר"ע וכן אברהם אבינו עלו בכך שהערביים היו בעינהם אהובים בגלל שהם ברמה זו שהבאנו אדם כמוך,
חוץ מזה שאילו יתגיירו ימצא שיש בהם נשמה והאהבה אליהם צריכה להיות גבוהה יותר, ומספק שיתגיירו אהבם אברהם ככל יהודי, וקודם לכן אהבם כאדם בחייהם הפשוטים העכשוויים.
שנאהב כל יהודי בלב אמיתי, לב שלם, לב שומע, לב נותן, לב אוהב , לב חומל, לב גומל וכו'
את התבנית שלנו בעולם של אהבה נמלא רק אנו. כל רגע עוד מעשה, עוד מילה - יצרנו אהבה.
תודה רבה וכל טוב סלה!
י' באב תשע"א, 23:55
אשלים את הדברים בכמה ציטוטיםיאוהב אמתי
כתב הרב עוזיאל:
על הכללים של רבי עקיבא ובן-עזאי: "לענ"ד נראה ששני התנאים אינם חולקים בעיקר כלל זה, אלא שר"ע מדבר על המסובב שהיא פעולת האהבה ואומר שהיא כלל גדול בהיותה הסיבה להשתלמות האדם בכל דרכיו ובן עזאי מדבר על סבת האהבה שהיא ההכרה בספר תולדות האדם כלומר שהאדם בכללו היא תולדה אחת בדמות אלקים עשה אותו ובמציאותו החלקית והכללית נשלמת צורתה הכללית של ההויה העולמית".
על אהבת ישראל: "תורת ישראל איננה מסתפקת באזהרה שלילית של לא תשנא ולא תקום, אבל היא מצרפת אליה תוך כדי דיבור אזהרה חיובית בקום ועשה: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. אהבת הבריות איננה אהבת גומלים ולא אהבת הזולת אלא התאחדות האוהב עם הנאהב וכן אומר מהרי"א: זה שאמרה התורה ואהבת לרעך כמוך, כלומר כמו שאהבת את עצמך אין זולתיות כך אהבתך את חברך לא תחשוב שהיא דבר זולתך שהוא גדר האהבה הגמורה שיתאחד האוהב עם האהוב ולזה תמצא כי אהבה בגימטריא אחד כי אין האהוב זולת עצמו כלל (ספר העיקרים פרק מ"ד מ"ה)".
על האהבה המצומצמת יותר לגויים: "מצות אהבה זו כוללת במדה יותר מצומצמת את כל האדם הנברא בצלם, צא ולמד ממ"ש רז"ל: עיר שיש בה גויים וישראל מעמידים גבאי גויים וגבאי ישראל וגובין משל גויים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גויים ועניי ישראל ומבקרים חולי גויים וחולי ישראל וקוברין מתי גויים ומתי ישראל ומנחמין אבלי גויים ואבלי ישראל ומכבסין כלי גויים וכלי ישראל מפני דרכי שלום (עיין בבלי גטין ס"א ותוספתא שם פ"ג וירושלמי שם פ"ה ה"ט ובטו"ז יור"ד סי' קנ"א סק"ט ובש"ך שם ס"ק י"ט סי' רנ"א ס"ב ב' ושל"ה ס"ק ח'), דרכי שלום אלה הם חובה דתית על כל אדם מישראל ונובעת מחותמה של תורת ישראל וכמאמרם ז"ל (עיין גיטין נ"ט): כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב: דרכיה דרכי נועם ולכל נתיבותיה שלום. חובתנו לפרנס את עניי גויים אינה רק למנוע איבה ושנאה כדין יהודית מילדת ארמאית בשכר (עיין ע"ז כ"ו), אבל זו היא חובה תורנית לבקש שלום ולרדוף שלום לכל אדם ולעשות פעולות אהבה ורחמים המקרבות את כל אלה ואפילו השונאים אל מדת השלום העולמי שהוא תעודתו ושאיפתו של עם ישראל לקרוא שלום כדכתיב: כי תקרב אל עיר להלחם וקראת אליה לשלום, וגם אויבנו בשעת מלחמתם הכירו בסגולות השלום והחסד שהצטיינו בהם ישראל מאז ומעולם ואמרו: הנה שמענו כי מלכי ישראל מלכי חסד המה (מלכים א' כ' ל"א), ואם גם בשעת מלחמה נצטוינו לקרוא לשלום והתנהגנו בחסד, על אחת כמה וכמה בשעת שלום חובתנו לקרוא לשלום וללכת בדרכי שלום ואהבה עם כל אדם הנברא בצלם. יוצא מכלל זה הבריות המשחתות והמזיקות במציאותן לחברה במעשיהן המכוערים ביותר ומשמשים דוגמא רעה או שהורסים חיי החברה וכדומה או שהן עומדות אתנו במלחמה גלויה, על אלה אמרו רז"ל: כשר שבגויים הרוג".
על היחס בין יראה ואהבה: "נמצינו למדים שאהבה ויראת ה' שהן נטועות בקרב נשמתנו הם גורמים יסודיים לשלמותנו האנושית והישראלית כי היראה מונעת אותנו מחטא גם בהיותנו בחדרי חדרים וגם במעמקי המחשבה והרהורי הלב כי בכל דבר המסור ללב נאמר ויראת מאלקיך אני ה', והאהבה נותנת בנו הרצון והחפץ לעשות ולקיים מאהבה את מצות ה' ותורותיו ושתיהם יחד מצרפות את תכונותינו ומדותינו ומביאות שלום אמת ואהבת חסד בכל דרכינו ומשרות שכינת הקדש בכל מחנינו בחדרי בתינו ובעומק נשמתנו וזו היא תכליתה של התורה במצותיה בכללה ובפרטיה כאמור: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
תגובות
תודה.
"האמת והשלום אהבו"
- אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה למען אהבה לש"ש, כי האמת שצריך לאהוב תמיד בכל מצב, ואף כפויי טובה, ואף מנצלי טובה, ואף גונבי טובה, ואף פוגעים ואף צעירים, אף מבוגרים, אף ממסגרות אחרות, למה? "כי בצלם אלוקים ברא את ה-א-ד-ם"!
כמובן שכדאי ונכון ליישר את ההדורים, אך באהבה.
האדם - ברגע שנוגעים בנקודת נפשו, שם מגלים את "האדם".
כמובן יש לאהוב ב א ד ם אף את הנקודה הכי פשוטה ועוורת בחייו!
חושבני שכללו של ר"ע כולל את של בן עזאי וכללו של בן עזאי כולל את של ר"ע, שהרי אין מחלוקת ביראת שמים במוסר כידוע,
אך מה בכל זאת בן עזאי בא להוסיף על ר"ע? ולשם מה הביעו כך את עצם כל ענין התורה?
המשגיח הרב יצחק ירוחם ברודיאנסקי שליט"א בישיבת "קול תורה" כמדומני אמר שבר"ע ניתן היה לטעות ולחשוב שאפשר אף לפגוע באחר, כי הרי אתה כבר נפגעת מהאחר והרי זה "כמוך", ובא להשמיענו בן עזאי שכלל גדול מזה לאהוב את האדם כי "זה ספר תולדות אדם בצלם אלוקים עשה את האדם", דהיינו שאם תאהב את הצלם של אלוקים שבו, תאבהו כי מאחורי כל יהודי עומד אלוקים, אז אין תירוצים ואי הבנות, כי כל מה שתבין באהבה, הרי שתדע שעדיין לא התחלת לאהוב ב א מ ת כמו שה' רוצה,
תאהב את האחר כי הוא אתה ואין אני ויש רק אלוקים "ואנחנו",
כלומר, יותר מזה, מצידו של האדם עומד אלוקים והאחר.
ורציתי לרדת לעומק הענין כי כדי להתקרב לדברים יש להוסיף עוד עומק: כל יהודי בייחודיותו מגלה עוד צד באהבת האלוקים והאדם, כי רק הוא יוכל לבטא את האהבה המיוחדת שלו אפשר להרעיף.
וכן על מנת לקבל תמונה שלמה להבין את אהבת הא-ד-ם צריך לקבל אין סוף עולמות, אנו לפחות נכיר שגילוי אהבה זה בעצם גילוי עולם, חידוש והכנסה לעולם של דבר חדש ויצירה ממש וזה שנכיר בכך שחברינו הוא עולם וקודם צריך לשמוע את האחר ורק אז את עצמך, בזה בנינו עולם של אהבה.
ובעצם יש "כח נפש" של ממש באהבה זו, והיא: גילוי רצון של אהבה ואהבה ממש אחריה וזאת על ידי התקשרות אמיתית של האדם עם מהותו.
כלומר, מהות האדם הוא המבט של התעלות מעל יצרים ורגשות אחרים למען אהבת אחר, מה כוונתי? כי זהו "בצלם אלוקים ברא את האדם", היופי האמיתי באדם שאפילו מכונה הכי משוכללת בעולם לא תגע באפסיותו, כי הרבה אנשים מסתובבים בעולמנו ו"משחקים" כמו במכונה את האהבה, מה כוונתי? כל האדם הוא מערכת של יצרים ותאוות וגוף ונשמה,(בקצרה) אך מערכת היצרים והתאוות באדם פועלים כמו במכונה אוטומטית, אוטומטית חושב האדם איך הוא יהנה מהענין וכו' וממילא אהבה זו אינה לש"ש כי אם לקנות אהבה מהאחר חזרה ואמנם זה לגיטימי אבל לא מספיק ליצור עם אוהב, כי כשהאינטרס לא פועל - אין אהבה, וזאת אהבה תלויה במכונה הנקראת אדם, אך ישנה אהבה שאינה תלויה בדבר, רק תחתיה תולה היא את כל הדברים, כל התורה! זו היא אהבה שבאה מעצם הרצון האמיתי לאהוב כי זה הטוב, "אהבה למען אהבה לש"ש", אהבת האלוקים באדם, אהבה שהיא כולה רחוקה מאינטרסים במכונת האדם! אהבה ששום מכונה לא תוכל לתת. וזהו "בצלם אלוקים ברא את האדם" , זה מה שבן עזאי בא להוסיף!
כלומר, ר"ע ובן עזאי כל אחד מהם הדגיש ענין אחר, ר"ע שם דגש על אהבת החבר ואמר שיאהב אותו לא פחות מעצמו,
"כמוך" - כמו שאתה אוהב את עצמך, רק הבעיה שלפעמים האדם אפילו כשהוא אוהב את עצמו חסר לו באהבה שלו את עצמו וזאת בן עזאי מלמדנו!
תלמד שאפילו עדיין אינך יודע כיצד לאהוב את עצמך! כשתגלה שאלוקים עומד מאחוריך הנה עכשין גילת את עצמך, כך תאהב כל יהודי באשר הוא כי אם נברא בצלם אלוקים מאמא יהודיה ואינו גוי. חייב את/ה להכיר שאהבה אחרת חייב אתה לו, יותר מלגוי, "ואהבת לר-ע-ך", ומי שלא מבדיל בזה יש לו טעות ברגש ,שהרי "מבשרך אל תתעלם" (עיין "אהבת חסד" של הח"ח) והוא מבשרך ואהבתו גדולה מלגוי שאינו צלם אלוקים כבשרך-רעך!
"כל האומר דבר בשם אמרו - מביא גאולה לעולם"! (אבות - קנייני תורה באדם)
לענ"ד הפירוש הנפוץ של ואהבת לרעך כמוך, אהוב לרעך כמו שאתה אוהב את עצמך איננו נכון משני טעמים. האחד, כי רבי עקיבא לימד שאהבת עצמו קודמת לאהבת רעו. השני, כי אהבת עצמית עלולה לגרום לאנוכיות. אלא הפירוש הוא ואהבת לרעך, כמוך! כלומר ואהבת לרעך, כי רעך אדם ממש כמוך. לכן אמר הלל: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, וזה היסוד המאפשר את קיום התורה כולה.
שים-לב שכללו של בן-עזאי נאמר על כל הבריות, כולל אומות העולם, ולא רק על יהודים, ואילו כללו של רבי עקיבא נאמר רק על ישראל. כי מיראת רוממותו צריך להיזהר בכבוד כל הבריות, ואמר רבי מנשה מאילייא: כל עוד יש בעולם ולו תולעת אחת לחוצה בנקיק סלע, אין אדם רואה טובה בעולם. אולם מאהבתו, הביטוי הנעלה ביותר של האהבה היא אהבת ישראל, כי כל ישראל בשורשם נשמה אחת אשר אהבתם את הקב"ה וזה לזה הינה ללא פניות.
אוסיף מעט טעם לדברים וה' יאיר עיננו לאהוב כל יהודי באמת בלב שלם .
מדבריך עתה הבנתי כי ר"ע לימד את הענין שרעך הוא אדם כמוך וממילא עליך לכבדו בהתאם לכיבודך את האדם שבך.
שמחתי לדבריך שנאמרו על בן עזאי לגבי יראת הרוממות ור"ע לגבי אהבה, כפי הבנתי שיתן ה' שלאמת תהא מכוונת,
ואכן בדבריך משמע שר"ע בלבד כיוון לכך ולא בן עזאי, ולכך באתי להראות שאף בבן עזאי ישנה אהבה זו שבר"ע
לאדם שה' ברא, כי האדם הרי הוא הצלם אלוקים כמו שכתוב "בצלם אלוקים ברא את האדם", ואיך תבין שתתווצר
כאן אהבה ולא יראה? על זאת אשיב לך בדברים שראיתי כתובים בספר "עלי שור" של הרב וולבה (חלק ב' בנושא
"קינת הקליר" עמ' תי) כלפי אהבת ה' וממילא תבין זאת אף לגבי אהבת הזולת: "היראה מחמת ריחוק הבורא מכל
השגה שלנו, והאהבה אליו מחמת קירבתו אלינו".
אף אהבת האדם רעך - בשרך צריכה להיות בהתאם, לירא מפני עוצמת הריחוק מנשמת הזולת שיתכן ואף הוא אינו מכיר בה, ולאהוב - מחמת קירבתו אלינו. הרי ממש העתקת אהבת ה' לנשמת האדם!
וזאת, אודה ולא אבוש, שייכת אהבה זו רק ביהודי שצלם אלוקים בוער בעצמותיו, ולא בגוי אלא אם כן גר הוא,
אך בגוי שייכת בחינה זו של אהבה ברמה נמוכה יותר מעצם זה שהאדם יציר כפיו של הבורא הוא!
אך בזאת ר"ע וכן אברהם אבינו עלו בכך שהערביים היו בעינהם אהובים בגלל שהם ברמה זו שהבאנו אדם כמוך,
חוץ מזה שאילו יתגיירו ימצא שיש בהם נשמה והאהבה אליהם צריכה להיות גבוהה יותר, ומספק שיתגיירו אהבם אברהם ככל יהודי, וקודם לכן אהבם כאדם בחייהם הפשוטים העכשוויים.
שנאהב כל יהודי בלב אמיתי, לב שלם, לב שומע, לב נותן, לב אוהב , לב חומל, לב גומל וכו'
את התבנית שלנו בעולם של אהבה נמלא רק אנו. כל רגע עוד מעשה, עוד מילה - יצרנו אהבה.
תודה רבה וכל טוב סלה!
על הכללים של רבי עקיבא ובן-עזאי:
"לענ"ד נראה ששני התנאים אינם חולקים בעיקר כלל זה, אלא שר"ע מדבר על המסובב שהיא פעולת האהבה ואומר שהיא כלל גדול בהיותה הסיבה להשתלמות האדם בכל דרכיו ובן עזאי מדבר על סבת האהבה שהיא ההכרה בספר תולדות האדם כלומר שהאדם בכללו היא תולדה אחת בדמות אלקים עשה אותו ובמציאותו החלקית והכללית נשלמת צורתה הכללית של ההויה העולמית".
על אהבת ישראל:
"תורת ישראל איננה מסתפקת באזהרה שלילית של לא תשנא ולא תקום, אבל היא מצרפת אליה תוך כדי דיבור אזהרה חיובית בקום ועשה: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. אהבת הבריות איננה אהבת גומלים ולא אהבת הזולת אלא התאחדות האוהב עם הנאהב וכן אומר מהרי"א: זה שאמרה התורה ואהבת לרעך כמוך, כלומר כמו שאהבת את עצמך אין זולתיות כך אהבתך את חברך לא תחשוב שהיא דבר זולתך שהוא גדר האהבה הגמורה שיתאחד האוהב עם האהוב ולזה תמצא כי אהבה בגימטריא אחד כי אין האהוב זולת עצמו כלל (ספר העיקרים פרק מ"ד מ"ה)".
על האהבה המצומצמת יותר לגויים:
"מצות אהבה זו כוללת במדה יותר מצומצמת את כל האדם הנברא בצלם, צא ולמד ממ"ש רז"ל: עיר שיש בה גויים וישראל מעמידים גבאי גויים וגבאי ישראל וגובין משל גויים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גויים ועניי ישראל ומבקרים חולי גויים וחולי ישראל וקוברין מתי גויים ומתי ישראל ומנחמין אבלי גויים ואבלי ישראל ומכבסין כלי גויים וכלי ישראל מפני דרכי שלום (עיין בבלי גטין ס"א ותוספתא שם פ"ג וירושלמי שם פ"ה ה"ט ובטו"ז יור"ד סי' קנ"א סק"ט ובש"ך שם ס"ק י"ט סי' רנ"א ס"ב ב' ושל"ה ס"ק ח'), דרכי שלום אלה הם חובה דתית על כל אדם מישראל ונובעת מחותמה של תורת ישראל וכמאמרם ז"ל (עיין גיטין נ"ט): כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב: דרכיה דרכי נועם ולכל נתיבותיה שלום. חובתנו לפרנס את עניי גויים אינה רק למנוע איבה ושנאה כדין יהודית מילדת ארמאית בשכר (עיין ע"ז כ"ו), אבל זו היא חובה תורנית לבקש שלום ולרדוף שלום לכל אדם ולעשות פעולות אהבה ורחמים המקרבות את כל אלה ואפילו השונאים אל מדת השלום העולמי שהוא תעודתו ושאיפתו של עם ישראל לקרוא שלום כדכתיב: כי תקרב אל עיר להלחם וקראת אליה לשלום, וגם אויבנו בשעת מלחמתם הכירו בסגולות השלום והחסד שהצטיינו בהם ישראל מאז ומעולם ואמרו: הנה שמענו כי מלכי ישראל מלכי חסד המה (מלכים א' כ' ל"א), ואם גם בשעת מלחמה נצטוינו לקרוא לשלום והתנהגנו בחסד, על אחת כמה וכמה בשעת שלום חובתנו לקרוא לשלום וללכת בדרכי שלום ואהבה עם כל אדם הנברא בצלם. יוצא מכלל זה הבריות המשחתות והמזיקות במציאותן לחברה במעשיהן המכוערים ביותר ומשמשים דוגמא רעה או שהורסים חיי החברה וכדומה או שהן עומדות אתנו במלחמה גלויה, על אלה אמרו רז"ל: כשר שבגויים הרוג".
על היחס בין יראה ואהבה:
"נמצינו למדים שאהבה ויראת ה' שהן נטועות בקרב נשמתנו הם גורמים יסודיים לשלמותנו האנושית והישראלית כי היראה מונעת אותנו מחטא גם בהיותנו בחדרי חדרים וגם במעמקי המחשבה והרהורי הלב כי בכל דבר המסור ללב נאמר ויראת מאלקיך אני ה', והאהבה נותנת בנו הרצון והחפץ לעשות ולקיים מאהבה את מצות ה' ותורותיו ושתיהם יחד מצרפות את תכונותינו ומדותינו ומביאות שלום אמת ואהבת חסד בכל דרכינו ומשרות שכינת הקדש בכל מחנינו בחדרי בתינו ובעומק נשמתנו וזו היא תכליתה של התורה במצותיה בכללה ובפרטיה כאמור: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
דברי התורה האלה, יתן ה' שיתנו ביננו אהבה ונתאחד ממש לאחד כלשון "ספר העיקרים",
במחשבה בדעה חכמה בינה ודעת לתת בנו קשר אמיץ ולחזק במאוד את הקשר הקיים!
ונזכה ל"ועשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב לשלם".