בין לבין

בין לבין,

בין השחור לסרוג,

בין הקטיפה לריקמה,

בין המקורזל לפרוע , לשקט, לרועש.

בין לבין הוא שוב ימצא את עצמו יושב שם,

         מחכה.

מחכה לצלילים, מחכה למנגינות , מחכה לאנשים שיעברו דרכו.

ושמא ציפייה יש בה, באותה הישיבה, בלב המחכה,

שמא דריכות של קודש נשקפת בעיניו?

או אולי, בינות לנימי העין, אהבה אין קץ נשקפת?

בין לבין.

בין לבין הוא יימצא את עצמו שוב יושב שם.ממתין.

ממתין ליהודי הזקן , בעל המבטא המזרחי , המסלסל בקולו בנעימה.

פונה לבבושקה הישישה המבטאת בהגייה רוסית את אשר על ליבה.

ועיניו,כמו נפשו עצמה,משוטטות,מחפשות.

בין לבין.

בינות לעצים, לסלעים ולאבנים.

בין המחשבות , הרגשות , ושאר המדביקות,

בין כל המסיכות בהם הקפנו את עצמנו הוא עוד רואה אותם.

הנוער , כל אותם אשר "נוער שוליים" יכונו.

הוא רואה את מבטם -משוטט , מחפש ,  כאילו ביקשו לפרוץ להן דרך חדשה.

בין לבין.

בין השחור של הליטאי ללבן של הברסלבר ,

בין החיוך של התינוק  לקמט הישיש.

בין לבין הוא יושב וממתין ,  מגלף בעץ את פגמי הזמן.

ועיניו- נחילי  אהבה ואמונה.

הוא יושב ,

מחכה שנשוב לעצמנו , נוריד המסיכות , נסתכל בעיניים , נחדור אל הנפש פנימה ,

 ונבין.

בין לבין.

"אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת."