השמים בוכים.
קלישאה,
מציאות?
אדמה בוערת,
דוהרת,
לקראת התנגשות.
מהות.
שפתיים מדממות
פולטות-
צעקה
זעקה
מחפש מילה שלישית.
להביע רעיון
(מטופש, מופשט, חסר משמעות)
בצורה פיוטית.
שיר מתהווה.
לאיטו.
רעיונות נשפכים,
(מציפים את הרצפה.
זורמים לאורך הרחוב.
ניקוים בצידי הדרכים.)
מחשבה עוטפת עור,
מילים קורמות גידים.
אשליה אופפת-
כאילו הופחו בו חיים.
השמים בוכים,
ואני בוכה איתם.
האדמה זוהרת,
בצבע דם.
לסיום-
לא סיום.
שהרי מטרת הנאמר,
היא למשוך מחשבות
אף לאחר שהוא נגמר.
לחשו את שמי:
רוצח השירים.
הנה אני מגיע,
היו
מוכנים.
תגובות
אתה כותב טוב. אבל אני חושבת שהמבנה מעיק משהו. כלומר- יש לך בית עם שלוש מילים!
זה יותר נעים ומזמין לעין- לפתוח שיר שיהיה בעל שורות אחידות פחות או יותר, ואורך סביר.
יש כמה נקודות לא נצרכות.
ויש כאן כמה משפטים חזקים! :) שכוייח לדוגמא על זה--
"שפתיים מדממות
פולטות-
צעקה
זעקה
מחפש מילה שלישית.
להביע רעיון
(מטופש, מופשט, חסר משמעות)
בצורה פיוטית."
חוץ מהבית האחרון שאותו לא הבנתי השיר מקסים. :)
(ותפרסם יותר. :) יש לך את זה. אני אנדנד לך שנים! |מזהיר|)
"רוצח השירים" שלא הבנתי כלל,
האמירה חזקה למדי!