היום. נצח.

כל הזכויות שמורות

היום. נצח. / אליהו בן דוד (המרקד)

פרולוג:

הוא היה בן חמש בנפלו.

כה צעיר, אמרתי.

כה זקן, הפטירו.

ניסיתי החייאה.

אולי עוד יש סיכוי, אמרתי.

רד מזה, הפטירו.

הוא נדם סופית.

העולם לא הוגן, אמרתי.

זה המצב, הפטירו.

הסתכלתי עליו, הוא באמת נראה זקן.

יש יותר זקנים, אמרתי.

הוא יקבר במוזיאון, הפטירו.

בן השנה צייץ בצד.

לו היה הוא צעיר כמותו, אמרתי.

אף הוא זקן גם כן, הפטירו.

* * * *

פסעתי אל עבר סידורו של סב סבי,

עתיק ומפואר כאחד.

אותיותיו מאירות,

כאילו לא עברו להן מאה שנים מאז היו הן דיו במכונה,

מחכות לצאת לעולם,

לצאת לאור.

פתחתי בעדינות.

בין דפיו - פתקה.

החלתי קורא:

"הלא המה נולדים מהר, מתים מהר.

מה רבה שמחת לידתם,

מה קשה הוא מותם.

בטרם עת,

באין עת.

וערכם רב מראש,

אך כערב רב מסוף.

עלומים מושלכים.

אל ההר הגדול,

הגדל."

* * * *

אפילוג:

גרגירי אבק ישישים עלו לאויר.

הלא הוא נצחי, אמרתי.

זה לא מה שחשוב, הפטירו.