עורו ישנים משנתכם

הוא זועק בכל כוחו,

קורע את הדממה.

צעקה מרקיעה שחקים,

בוקעת רקיעים.

מתחנן הוא בכל ליבו

שמישהו ישמע אותו,

יקשיב לקול תפילתו.

אך איש אינו שת ליבו אליו

כולם עסוקים בשגרת החיים,

כאילו כלום לא קרה.

אך הוא ממשיך לזעוק,

אינו מתאייש

אולי בכל זאת משהו יחדור פנימה,

ייכנס עמוק בלב.

הצעקה הופכת לבכי שקט, ארוך ועדין.

המסוגל להמיס לבבות.

הוא משמיע גניחות חלושות

אנחות כאב

כאדם המתייסר בייסוריו.

ופתאום משהו מבעד לקליפה העבה,

נכנס אל תוך הלב.

שוב חוזר הבכי השקט

אך הפעם בעוצמה חזקה יותר

הולכת ומתגברת

חודרת מבעד הסדקים.

ופתאום היא נחלשת אט אט

הולכת ונעלמת,

נמוגה בין הצללים.

נבלעת ונטמעת עם תפילה חרישית

העולה למרומים,

יחד עם אותה צעקה שקטה.

שערי תשובה עוד לא ננעלו.

"עורו ישנים משנתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו ובמעשיכם".