"אבא שלי הוא איכר" הוא אמר בטון של חצי שואל חצי אומר.
מחכה בלהיטות לתגובת הניצב מולו.
"אבא - שלי - איכר" הוא שמע את עצמו אומר, וחצי ממנו נעלב בתוכו.
"אבא שלי? איכר?!" הדהד קולו באוזנו שלו בתמיהה, בבושה, במין אוף של אכזבה.
איכר, איכר איכר וזהו.
אבא שלך איכר!!
האבא שלך האיכר, ההוא שחולצתו משובצת. מבד גס, שלפעמים תפןסים בה אנצים של קש.
ובשרווליה חפונים זוג ידיים חסונות, מחוספסות, קצת חומות מרגבי אדמה לחים.
האבא שלך, שקם עם אור ראשון כדי להספיק להתפלל במיניין ולקרוא את התהילים של אותו היום, ללמוד הללכה יומית עם שייקה הרפתן.
האבא שיצא אל שדהו ומתוך כוונה רבה יבחר את צמד השוורים ויזכה לקיים את שמירת לאו כלאיים.
אבא שמתפעל מהפרפר שנח על פרח, פרח שעד אתמול היה ניצן.
שרואה את פועלי הבריאה מתוך אהבה, התפעלות ויראה.
שמבין מימד נוסף מכבודו מלא עולם.
שרואה את הדרו של הבורא בטבע הנעלם.
האבא שיעצור למנחה, וישבות בשמיטה.
שזוכה לקיים מצוות רבות שאף יהודי לא זכה.
שמת לב בן האיכר, איך מכוון אביך ב'תן טל ומטר'??
תגובות
תודה.
מומלץ להביא כאן כהמשך.