בעזרת ה'.
והארץ כולה מבוקעת וחרבה.
האדמה שהבינה כי ירדה לשפל המדרגה,
הנמיכה עצמה מבושה.
הנמיכה עצמה כי לא יכלה לראות
את תלי העצמות החרוכות הפזורות על רגביה.
הנמיכה עצמה כי לא יכלה לעצור
את הנבל באדם שבחר לעצמו את תפקיד מלאך המוות.
בחיפוש איזה שלם, מידע או הגיון
בין כל הלכלוך שפעם היה אנושי
נשאלת השאלה האמיתית, הנכונה:
"התחיינה העצמות האלה?!"
אין תשובה. כי קשה לענות איך יחיה
מי שיצא מאושוויץ דרך ארובה.
אז נשבע הוא לנו בשם קודשו שנרנו לא יכבה לעולם.
וציוויו חזק: הינבא! דבר אל העצמות.
רוח ה' תעבור ותקים את שברי האדם
העצמות יעלו בשר, ועור וגידים.
הרעש אדיר, כמו אלפיים שנה, ושברי הגופות
מתחברים ונהיים לגופים, לאנשים.
יבוא היום וישאלו- אם אמת היה, או רק דמיון?
וישקרו, ויכחישו, וינסו שוב לדחוק אל עפר.
אבל אז התשובה תהדהד בעולם: אמת הדבר.
אנו, כולנו- בניהם. אמת הדבר.
הינה לנו הוכחה: תפילין מבית אבא, ממיידנק.
אמת הדבר.
כי העצמות המרוסקות, השפלות, הקדושות
עלו לארץ, ובנו אותה והולידו בנים ובנות.
כי העצמות שיצאו מארופה הארורה
בנו כאן מדינה, ולחמו עליה
בשבילם ובשבילנו.
ויחיו העצמות!
בני אדם! העצמות האלה הם בית ישראל,
בית ישראל האומרים: נשדדו נשמותינו, נשרפו עצמותינו
אבדה, אבדה תקוותנו!
אך התשובות נצעקת מכל העולם כשמגן דוד כחול לבן
מתנופף בגאון מעל הר ציון:
עוד לא אבדה תקוותנו!
וידעתם כי אני ה'.
[ע"פ יחזקאל ל"ז, וראש האולפנא שלי.]
תגובהתגובות