המשנה במסכת יומא כותבת רשימה של אנשים שעל חלקם נאמר: "זכר צדיק לברכה", ועל חלקם נאמר: "ושם רשעים ירקב". ברשימת הצדיקים מופיע יהודי בשם 'בן קטין' שעשה שנים עשר ברזים לכיור של בית המקדש, כי בתחלה היו בו רק שנים והיה לוקח לכוהנים זמן רב כדי לטול את ידיהם ורגליהם. אחריו מופיע מונבז המלך שהיה גוי והתגיר ועשה את כל ידיות הכלים של עבודת יום הכפורים מזהב טהור.
אחריו כתובה אמו שהיתה מלכה וגם היא התגיירה, היא עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. והאחרון הוא נקנור שנעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירים אותו לשבח. אלו נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך נקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. לקחו המלחים דלת אחת וזרקוה לים, ועדין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את הדלת השניה, עמד נקנור וחבק את הדלת בזרועותיו, אמר להם: זרקו אותי יחד אתה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על הדלת הראשונה שנזרקה. כיון שהגיע לנמל עכו - היתה הדלת הראשונה מבצבצת ויוצאת מתחת דפנות הספינה. על אלה נאמר: זכר צדיק לברכה. וברשימת האנשים שמוזכרים לגנאי כתובים משפחת בית גרמו שלא רצו ללמד את השיטה איך לאפות את לחם הפנים בבית המקדש באופן שלא יתעפש למשך שבוע. ואחריהם מוזכרת משפחת בית אבטינס שלא רצו לגלות היכן מוצאים את המקל שנקרא "מעלה עשן" שגורם לקטורת לעלות בצורה ישרה.
אם נתבונן נראה שהאחרונים שמרו את הטוב שהיה להם לעצמם, ולא חלקו אותו עם אחרים ולכן אין זוכרים אותם ושמם נרקב. ואלו הצדיקים הם אלו שנותנים מעצמם ומכספם לאחרים. לחבריהם, לכל עם ישראל ובמיוחד לקדוש ברוך הוא שכל העולם שלו. ואותם זוכרים לעד. יהי רצון שנזכה לתת מעצמנו לאחרים ולבורא עולם ולהיות מהצדיקים שיאמר עלינו: "זכר צדיק לברכה".
מתוך 5 דקות תורה ביום אש קודש - הרב רונן חזיזה שליט"א
תגובות