אוף. צריך להחליט.
צריך להחליט מה לעשות בשנה הבאה?
צריך לחליט האם להישאר עוד שנה בתקן שלי או אולי להחליף תקן? לשנות, לגוון.
ואם להלחיף תקן- אז מה לעשות? לאן ללכת? ליסודי? לאולפנא? אולי בכלל לא חינוך...
אוף יש כ"כ הרבה אופציות, אפשרויות...
ואולי להישאר- פשוט כ"כ טוב לי כאן. זה יחסוך לי חיפושים וסיירות. מכירים אותי ואני מכירה.
אבל זאת שגרה וטבעה של השגרה זה לשחוק, והשגרה נמאסת, לא מגוונת.
קשה להחליט, לבחור.
ואולי לחזור לאולפנא שלי- לחממה שמיוחדת הזאת.
גם שם מכירים אותי ואני מכירה.
אז רגע האפשרויות הן התקן שלי או האולפנא שלי.
שתי אופציות טובות ומדהימות- אבל איזה יותר? איפה יהיה לי יותר טוב?
אמא טוענת שאולפנות זה לא ממש מתאים לי...
אבל לי נראה שזה יכול להיות רעיון בכלל לא רע, לי נראה שזה יכול להיות אתגר מעניין.
בסופו של דבר- אני מחליטה.
אבל אמא אומרת ואמא יודעת... כנראה שיש בזה משהו נכון.
אווווווף למה כל שנה צריך להחליט מחדש?
למה השאלה "מה את עושה שנה הבאה" מרחפת מעל ראשי כל הזמן, מאיימת ומתישה? למה?
למה זה כ"כ מסובך להבין שזה ממש לא נחמד שכל הזמן שואלים "מה את עושה שנה הבאה?"
זה מלחיץ, מעצבן, מתסכל ומקשה...
תתאפקו, תפסיקו לשאול, תתגברו על הסקרנות.. מבטיחה שברגע שאדע לעדכן.
ואולי פשוט יהיה זה מלאך קטן שיחליט במקומנו, יבחר בשבילנו מה לעשות בשנה הבאה.
ואולי במקום להתחמק מההחלטה- נצעד לכיוונה בביטחון ונחישות ויחד נחליט...
שבעז"ה כל ההחלטות שלנו יהיו אמיתיות וטובות.
תגובות
בקרוב אצלך!!!
כתבת יפה. ממש הצלחת להביע את הרגשות.