נלחמת פרק ד'

פרק ד'

הרכבת האטה ממרוצתה, ואז נעצרה בבת אחת בתחנה. דולי קמה ממקומה, אספה את חפציה וירדה.

היא נעמדה לרגע, מביטה בסביבה הזרה לה. פרפור קטן של התרגשות פשט בה,כאן "היא" היתה, כאן חיה את שארית חייה... דולי החלה לצעוד לעבר שורת הכירכרות שחנתה בצידו הימני של התחנה.

היא מסרה את הכתובת לעגלון והסבה פניה אל החלון. נוף כפרי ליווה את דרכה, בתים נמוכי קומה בעלי גגות אדומים,

ריח משכר של עצי פרי, רפתות ולולים. דולי שאפה אל קירבה את ניחוח הכפר הקסום. כ"כ שונה מהכרך הגדול והמודרני ממנו באה.

רבע שעה של נסיעה חלפה והסוסים נעצרו, דולי שילמה את שכר הנהג ושילחה אותו לשלום.

עתה, עמדה על יד השער השחור והביטה קדימה. הבניין היה ישן אך מטופח, צבוע בלבן בעל שתי קומות, לאורכו חלונות רבים מכוסים בווילונות וסביבו גינה נאה הכוללת משטחי דשא, עצי פרי וערוגות מדהימות של פרחים.

שביל אבן הוביל מהשער שעל ידו עמדה, עד לדלת העץ שבפתח הבניין, מעליה ניתלה שלט קטן: "בית היתומות נירנברג".

דולי נרעדה בראותה את השלט, כה רבות עמלו אביה והיא, חקרו ובררו, נסעו ושלחו מכתבים בלי סוף עד שעלה שם המקום בידם. עכשיו היא פה, בשליחות ברורה והיא מקווה ומייחלת שלא טעו ושאכן היא במקום הנכון.

דולי משכה במצילה, הדלת נפתחה לרווחה ע"י אישה עגלגלה וחייכנית.

את בוודאי דולי, היא אמרה ולא פסקה מחיוכה הרחב. ברוכה הבאה חיכינו לך. אני בטי, הציגה את עצמה, האחראית על המטבח והכביסות, בואי, דבר ראשון תטעמי משהו אחרי הדרך הארוכה שלך. וכבר היא מובילה אותה אל המטבח רחב הידיים, חלונות גדוליפ פעורים על הקיר המזרחי, מהם נשקפת חצר הבניין, שולחנות עץ ארוכים ממלאים אותו, וסביבם כסאות פשוטים. דולי מבחינה שעל אף הפשטות, מפה פרוסה על כל שולחן, ובמרכזה עציץ פרחים. דולי ציינה לעצמה כי אכן, נראית כאן יד מטפחת ואיכפתית.

בטי הגישה לה כוס חלב חם ועוגיות ריבה מעשה ידיה. דולי התישבה על יד השולחן ובטי פנתה אל תוך המטבח, כדי לארגן את ארוחת הערב של הבנות.

אישה גבוהה ונאה נכנסה אל המטבח וחייכה בראותה את דולי, ברוכה הבאה, אני רואה שבטי דאגה לך כבר. ובכן אני אמיליה, אם הבית. אקח אותך לחדרך ואערוך לך הכרות קטנה עם ביתינו, מחר עלייך להתחיל העבודתך.

הן יצאו מן המטבח, מולו היה אולם גדול,הוא הכיל כסאות ושולחנות וארון ספרים גדול. זהו חדר הלימוד, הלימודים מתקיימים משמונה בבוקר עד שתיים בצהריים, הבנות כולן מתייצבות בשעה הידועה.

אחר כך הן עלו בדרם המדרגות אל הקומה השניה, אם הבית פתחה את דלתות העץ הרחבות והצביעה על אולם השינה הגדול, שורות ישרות של מיטות ברזל רחבות עמדו סדורות כמו חיילים, על יד כל מיטה פרוש שטיח קטן ועליו זוג נעלי בית פרוותיות. המיטות עצמן מוצעות במצעים לבנים פרושים היטב, וריח נעים נשב בחלל החדר.

הן יצאו מאולם השינה ופנו לחדר בו מכינות הבנות שיעורי בית, דולי הביטה על 35 הבנות שישבו רכונות על מחברותיהן וספריהן. הן הרימו את ראשן כשנכנסה והביטו בה בסקרנות.

זו דולי מדריכתכן החדשה, הציגה אותה אם הבית, ודולי חייכה אליהן חיוך רחב.

אחר כך הובילה אותה אם הבית לחדרה. את משוחררת כעת, נוחי ואספי כוחות למחר, בשש וחצי עלייך להעיר את הבנות, בשבע כולן יורדות לחדר האוכל, בשמונה עד שתיים כשהן בלימודים, אלו שעותייך הפנויות. את יכולה לצאת 

ולבוא כרצונך. בשתיים עלייך להתלוות אל הבנות לארוחת צהריים ואחר כך ללוות אותן לחדר השיעורים ולעזור להן במקרה הצורך. בין השעות חמש לשבע אחר הצהריים, אלו שעות הפנאי שלהן, יש לנו פסנתר כנף, ספרי קריאה ומשחקים רבים, בימים היפים הן יוצאות לחצר. בשבע בדיוק ארוחת הערב, ובשמונה הו עולות להתארגן לשינה, מותר להן לקרוא ולפטפט עד תשע, אז את מכבה את האורות.

דולי נשמה לרווחה כשתמו ההוראות ואם הבית פנתה לה לדכה, היא נכנסה לחדרה, החדר היה נעים ומאוורר, רחוק מאוד מן החדר המרווח והמפואר שלה, אך נעים ומטופח.

דולי התיישבה על המיטה הנוחה וחשה את העייפות פושטת באבריה, היא חייבת לאגור כוחות ולהצליח במשימתה.

מחר על הבוקר תשלח מברק לאביה.