השנים המשיכו לנוע בקצב שלהן,ימים, שבועות וחודשים.
מרים ויסכה גדלו יחד איתן, צועדות הן במסלולים כה שונים ורחוקים, כמו שני קווים מקבילים שלא יפגשו לעולם...
יסכה עבדה במתפרה של גיטל, תופרת היתה בסבלנות ודייקנות, והשביעה את רצון מעסיקיה,
שקטה וצנועה היא, בבוקר צועדת למתפרה, ואחר הצהריים שבה לביתה, עוזרת לאמה בעבודות הבית,
ומרים, לומדת היא נגינה, מיטיבה לנגן היא על כלים שונים, וגם כל ערב ונעים לה,
יחד עם בטי חברתה בלב ובנפש, מתקדמת עוד ועוד במבואות המוזיקה,
מפעם לפעם נוהגת היא להופיע בערבי נשים, אז זוכה היא לתשואות נלהבות.
על אף מאמציה ושכנועיה של בטי, מסרבת היא בתוקף להופיע בהופעות מעורבות, ואין היא עושה זאת מצניעות יתרה,
נפשה חשקה בכבוד הרב, אלא פוחדת היא לגורלם של הוריה המסכנים, שגם כך אינם רווים ממנה "אידישע נחת".
יום נעים היה, שמש מפנקת ונדירה זרחה ממעל, מייבשת את הכבישים והגינות הרטובים.
בטי ומרים ניצלו את היום לטיול רגלי, הן הסתובבו בין החנויות ואחר כך עצרו בבית קפה קטן,
שיחתם התמקדה מיד, כמו שתי מוזיקליות מושבעות,בטיב המוזיקה המתנגנת ברקע.
היתה זו אחת מיצירותיו של הצעיר המוכשר, שהתפרסם אז בזכות כישוריו הנדירים, בקרב בני הנוער- הנס שילר.
בטי השתתפה באופן קבוע במועדון לצעירים מוזיקלים.
היו שם כלי נגינה רבים, והחברה אירגנו מסיבות מדי פעם.
בטי היתה נלהבת ממפגשם אלו שההעצימו אותה רבות מבחינה מוזיקלית, אך התייאשה כבר מלשכנע את מרים לבוא איתה.
מרים השתוקקה בסתר ליבה לבוא לשם, אך עדיין נשארה בה טיפת רחמים על הוריה, אם יוודע להם היכן מבלה ביתם היקרה.
כעת, סיפרה בטי לתומה כי במפגש מחר אמור להיות נוכח הנס שינדלר,
החברים מתרגשים מאד, ויערכו מסיבה, הרבה מן הצעירים עולים אז על הבמה המאולתרת,
ומציגים לאחרים את יצירותיהם.
בטי התחננה למרים שתבוא איתה כדי להופיע יחד בשיר שחיברו שתיהן.
היא טענה בלהט כי קולה הערב של מרים, ורק הוא יהיה הלווי המושלם לנגינתה.
מרים שכבר זמן רב חשקה להצטרף לבטי, נתנה את הסכמתה.
בטי ההמומה מן ההסכמה המהירה, קפצה עליה בחיבוק של שימחה, ויחד ישבו לתכנן את יום המחרת.
מרים פסעה בצעד מהסס אחרי בטי אל תוך אולם המועדון.
צעירים רבים כבר מלאו את המקום, החברים ניגשו לברך את בטי ולהכיר את האורחת שבאה איתה,
בטי הציגה את חברתה בגאווה, מרי ברמן.
הופעתה המרשימה של מרים- מרי כפי שקראה לעצמה בחברה זו, משכה מבטים רבים.
ועד מהרה מצאה את עצמה כאחת מכולן, משתתפת בשיחות, צוחקת מהבדיחות ומתעניינת בנגינתם של האחרים,
היא נמנעה כמובן מליגוע בבר הכיבוד העשיר.
בזה אחר זה עלו הצעירים אל הבמה, מנגנים ומזמרים בכלים שונים. מרי מחאה כפיים במרץ,
במיוחד נפעמה מהופעתו של הנס שילר, שניגן בכינור, ושר גם יחד. דבר שהיא מנסה להתאמן עליו רבות.
אחרונות עלו היא ובטי אל הבמה,
בטי ניגשה אל הפסנתר ומרי עמדה על ידה כדי לשיר, הן חיכו לשקט שהשתרר, ואז פתחו יחד בשירן המשותף:
כמו הטל לפרח
ולחושך- הירח
כמו צוף לדבורים
וילד להורים
כך המוזיקה היא החיות שלי...
כמו חוף ומים
כמו ארץ ושמיים
כמו שני תווים
כמו זוג אוהבים
כך המוזיקה היא הבת זוג שלי...
כמו מדליה למנצח
ולתלמיד ציון לשבח
כמו פרח מאהוב
ולשחקן- תפקיד חשוב
כך המוזיקה היא השמחה שלי...
קולה של מרי כמו חישמל את הקהל שבהה בה בהתפעלות,
זקופה עמדה, לבושה בשימלה סגולה, אשר הבליטה את גיזרתה היפה,
שערה הבהיר ירד על כתפיה גלים, גלים, ושווה לה מראה משובב עין.
כשנדמו צלילי קולה, קמו כולם על רגליהם והריעו בעוז לזמרת המוכשרת.
מן הצד עמד הנס שילר, הצעיר המוכשר, העשיר ויפה התואר שכל צעירה הייתה מאחלת לעצמה,
ולא יכל לעתיק מבטו מן הנערה היפייפיה אשר שבתה את ליבו.
בסוף הערב כשיצאו בטי ומרי מן האולם הופתעו לראות כי הנס מחכה להם.
תגובות
תמשיכי לההעלות פרקים! את כותבת טוב!! :):)
אהבתי מאד את התיאורים שיצרת ואת תקופת הזמן והמקום שבחרת.
מה שכן, קצת הציק לי שעברת כל הזמן בכתיבה מעבר להווה ובחזרה. אם את כותבת פיסקה שלמה, מומלץ לכתוב הכל באותו זמן(זה הופיע יותר בפרקים הקודמים ולא בזה..)
והשיר ממש חמוד