הם מתחתנים
ויהיה להם טוב.
בית קטן
חיוכים גדולים,
ילדים מתרוצצים
חלומות שטים.
ואין צורך שתבוא להתנצל
ולהתעניין בשלומי,
הכל הסתובב בדיוק רב,
רב מדי.
ולא, אני כבר לא אוהבת
ולא, אני לא כועסת
אפילו לא עצרתי את חיי
להזיל דמעה.
רק רוצה לנוח,
מהמרחק הקטן והסתום בינינו.
מביטה מעברו האחד של התהום,
הפעור זה מכבר
ויודעת שלא יתמלא עוד בינינו.
מביטה אל תוך התהום
ומייחלת,
שאתמלא שוב אני.
תגובות
אולי עוד אשוב לתגובה, רק זה בנתיים, בזווית העין.
בהצלחה בהתמודדות. שד' יאיר לך במהרה.
אני אוהבת את השיר הזה.
הבית האחרון קצת מסורבל.
אמרת שאת מביטה מעבר אחת של התהום, אבל לא ייחסת שום חשיבות לעניין. לדעתי אם תצליחי לצמצם קצת את הבית רעיונית (במיוחד כשהיא מביטה אחרי זה אל תוך התהום) זה יהפוך את זה ליותר חד. ואפילו עוד יותר טוב משהשיר כבר. :)