יצירה נמחקה

רעיון ממש יפה, גם המילים והכל. לדעתי היית צריך לפרסם את זה בתור קטע...

מצד אחד כתוב "...ואפילו לא צורות מופשטות ורגשות נסתרים", ומצד שני "הן הבנת כי בני האדם מדברים הרבה ואומרים מעט, ולמדת וטרחת ויגעת רבות במלאכת השיר... ומעולם לא מצאתי אצלן יגיעה או טרחה או יומרה או הפרזה, כי אם כנות והתמדה", אז האם הפשטות מותירה חותם או לא? או שאולי זה תלוי בטון הכותב - האם הוא אומר בבטחה את דבריו הפשוטים והכנים, ללא יומרה וכו'

בכל אופן, זה הזכיר לי את מה שרחל המשוררת כתבה בקטע "על אות הזמן": "ברור לי: אות הזמן באמנות השירה הוא פשטות הביטוי... לאמר: בטוי פרפוריה הראשונים של האמוציה הלירית, בטוי מידי, בטרם הספיקה לכסות עריתה במחלצות משי ועדיי זהב; בטוי הנקי מספרותיות, הנוגע ללב באמתו האנושית, המשובב נפש ברעננותו; אשר יש בכוחו להחרת בזכרון, ללוותנו בחיי יום-יום ולרון מתוכנו לפתע".

תודה על הפשטות והכנות המועברות בקול בוטח. תודה על ההזדמנות להקשיב ולמצוא את קולי. :)

מצא חן בעיני הציטוט של המשוררת רחל.
לענ"ד פשטות קשורה יותר לנאמנות לייחודו של הניגון פנימי מאשר לנטיה הפילוסופית להכליל צורות, על-כן רוב השירה המערבית איננה פשוטה.
הנה שיר מהמשורר הבנגאלי רבינדרנת טאגור המסביר מהי הקשבה:

אדוני, איך הוא שירך, הנני מאזין ומשתומם בדומיה.
אור ניגונך מאיר את הארץ. רוח החיים של ניגונך עובר מרקיע לרקיע. זמר ניגונך הקדוש מתגבר על אבני מכשולים במסילתו הלאה.
לבי משתוקק להצטרף לשירך, אך ביהירותו נאבק על קולו. לדבר חפצתי, אלא שדיבור איננו מבוא אל השיר, והזדעקתי בצר לי. אדוני, שבית את לבי ברשתות נגינתך הנצחיות.

לגבי מה שאמרת על פשטות - אני בטוחה שרחל הייתה חותמת גם על זה.

לא מכיר די את שירתה של רחל כדי לסבור מה היו דעותיה על שירה. רחל הושפעה מהשירה הרוסית הלירית הפשוטה. אולי זו אחת מהסיבות שרבים משיריה הולחנו.

"אמנם קשה דרכה של פשטות. מכאן אורבת לה פרוזאיוּת ומכאן – גנדרנות. הופכת היא את כל השגותינו הרגילות על פיהן. הכרת צדקתה באה לנו בלי אמצעי, מתוך קריאת-הפתעה בעקבות יעקב אבינו: "אכן, יש תפארת בטוי חדשה במקום הזה ואנכי לא ידעתי!".

לענ"ד כאשר השאיפה לפשטות באה לידי ביטוי בדרך קשה, משמע שיש בלבול בין פשטות לפשטנות, שהפשטות, להבדיל מהפשטנות, איננה מתמודדת לא עם פרוזאיות ולא עם גנדרנות, אלא קשובה לעצמה, לא שואפת להותיר חותם, אלא לומר דברים באופן שישן וחדש יתחברו לשלמות אחת.

זה חלק מ"על אות הזמן" (ממש כמה פסקאות אחרי מה שהבאתי).

לגבי ההבדלה בין פשטות לפשטנות - צודק. ושוב, נראה לי שרחל הייתה חותמת על זה. :)

בשירה המודרנית בתחלת דרכה היו שני זרמים: האחד ששאף לביטוי פשוט, והשני שהשתמש בביטוי סימבולי סתום כדי ששירה לא תהיה באנאלית. רחל היתה שייכת לזרם הראשון, אלא ששירתם, כמעט כמו כל השירה המודרנית, לא היתה באמת פשוטה.

משהו שהזכיר לי את הדיון הזה:
"שלמה גרודזנסקי העריך את הישירות המאירה, הגלויה, הכנה, המאפיינת את שיריה. הוא הבדיל בין ישירות לפשטות. דין אחד לאסתציזם שמרני הדוגל בפשטות ולאסתציזם המתגנדר בחדשנות. דין אחר לישירות המוליכה למעמקי השיר"

:)

לקוח מספרו של הלל ברזל "שירת ארץ ישראל" (עמ' 135)

לענ"ד ישירות קשורה לאופן מסירת הדברים, ומהבחינה הזאת שירתה של רחל אכן ישירה. פשטות נובעת מיחס בלתי-אמצעי של התפעלות ראשונית, ועל-כן מצויה בעיקר אצל המשוררים בימי קדם.

הזדהיתי מאוד...למרות שהיו פה ושם שורות שלא ממש הצלחתי להבין עד הסוף.וגם את ההקשר של הכותרת לרעיון שבשיר לא ממש הצלחתי להבין..

יכולתי להסביר מה הקשר בין שם השיר לתוכנו, אלא שאם אסביר זאת, השיר לא יהיה שיר.