אהבה מחכה להגאל

גשם.

היא רטובה, היא בודדה,

היא כבר נשמה שלגים וקרח.

היא מחכה, היא מצפה,

אולי היום היא תגאל?

דממה חוברת לחשכת הליל.

היש מישהו שכאן רוצה להשאר?

היא יודעת שזה קשה.

היא מבינה, היא לא כועסת.

רק עמוק בלב קצת קר,

קצת כואב.

ובאמת שהיא לא רוצה לשפוט.

אחרי הכל, הזמנים כבר לא אותם זמנים.

פעם זה פעם, היום זה היום.

כן, היא זוכרת את "פעם",

מכירה את "היום",

הן גם אז וגם אז היא ישבה שם,

באותו המקום,

החשוך

והקר

והבודד...

אמנם באים אנשים.

כן, עוד זוכרים אותה.

אך היא רוצה יותר.

לא רוצה, צריכה.

זקוקה.

כמו אויר לנשימה,

כמו מים לפרח,

כמו חיבוק של ילד לאם עייפה.

הם עוד יבואו, היא בטוחה.

השאלה מתי?

אהבה מחכה להגאל.

************************************************************************************************

כל הזכויות שמורות