בס"ד
רציתי לקדש שמך,
השתוקקתי לעבוד אותך,
לבנות,לפאר,להלל מקדשך,
לשבת ולבקר בהיכלך.
אבל נעלמת כך פתאום,
השביל שאותי הוביל נעלם כלא היה.
התמימות והטוהר נראים כחלום.
אני פה. ואיפה אתה?
אני רצה יחפה
ולא רק מנעליים
כמו ילדה קטנה
פורשת שתי ידיים
מנסה לעוף...
רציתי לדבר איתך,
כמהתי ללכת לצידך,
השתוקקתי לאהוב אותך,
ולשיר את שירי רק לך.
אבל ליבי בגד,
הלך לו לאחר.
וגופי מעד,
כנראה טעות הבחירות בהן בוחר.
אז אני שוב יחפה,
כי הכל חונק,
ונפשי עייפה.
מדוע אינך חובק
כשאני רצה בלי נעליים, מנסה לעוף..
תגובות
צמאה לך נפשי...
אני מקווה שזה בסדר שאני מגיב ככה.
אני חייב לציין שמשהו מאוד צרם לי בבית הראשון והשני.
זה כאילו בחרת לכתוב לתוך מבנה (חתיכת הישג בפני עצמו) אבל הרגשתי שבאיזה שהוא מקום הכנסת את המילים בכח לתוך המשבצות. כאילו שני הבתים הראשונים הם קצת חלשים מבחינת תוכן. הם כאילו נועדו לתאר מציאות, לתת רקע אבל במקום זה הם נפלו לחזרתיות. אמרת את אותו רעיון שוב ושוב ושוב.
אפשר להציע שינוי?
רציתי לקדש שמך,
אך השביל שאותי הוביל נעלם כלא היה.
-נראה כאילו הכנסת את השורה בכח לתוך חרוז.
התמימות והטוהר נראים כחלום.
ותצטרכי למצוא סיום חזק לקטע הזה. אבל בינינו זה קטע של קושי, כמה קשה זה יהיה לך אחרי קטע כזה אה?
שוב חזרתיות.
הבית הרביעי חוזר על הרעיון של הבית הראשון. אולי פשוט תעתיקי את הבית הראשון? חזרתיות לא תמיד פוגמת, היא מוסיפה במיוחד אם השיר שלך בנוי על חרוזים.
לבית חמישי יש שתי תפקידים.
א'-הוא משמש כהשהייה בין הבית השלישי לשישי
ב'-הוא חוזר על הרעיון של הבית השני.
יש פה חזרתיות שרק עכשיו שמתי לב אליה. אם את אוהבת את זה תשאירי אבל לפי דעתי יכולת לשלב את הקטע ולהפוך אותו לשיר בין ארבע בתים.
איחוד של א' וד'. איחוד של ב' וה'. לקחת את ג' להפוך אותו ליותר ציורי עם יותר תיאורי טבע ובע"ח.
ועכשיו אני רוצה לתת לך נקודת זכות ענקית על הבית השישי. יצרת לאות, בלא הרבה מילים. בתוך בית אחד. לכתוב שיר על קושי זה דבר אחד לכתוב שיר שמייצר רגש, זה דבר שונה לגמרי.
צרמו לי המילים לעוף ונפש ששניהם הם מילים של שמחה וחום, אולי דווקא בקישור הזה הם אלה שיצרו את הלאות הזאת תוכלי רק לראות אם תוכלי ליצור יותר לאות בשיר? רק לנסות?
אנא קל, לגבי שאר הדרים מקווה שב"נ אצליח לענות, אבל כרגע אני רוצה להסביר את המילים נפש ולעוף.
הנפש אולי נותנת בך איזכור לרגע שמחה וחום, ואפילו אם כן, איני מבינה למה זה סותר. נפש עייפה, היא כמו שמחה שהתמעטה לה, כמו חום שהחל להתקרר.
הפירוש בשיר הזה הוא שהנפש- היכן שנמצא מאגר הכחות- כבר מותשת.
והמילה לעוף כאן דווקא לא באה בזיקה ללאות וקושי, אלא רצון לעלות. להשתבח. {ולא לברוח..}
אשמח מאוד אם תסביר שוב את כוונתך.
לגבי בית א' וד'- בתחילה הם היו שויים. אבל החלטתי לשנות אותם, כדי להדגיש להעצים את נרצון הרב להתקרב. להראות כמה השתוקקות התפוגגה. גם קידוש השם, העבודה, הישיבה בהיכל. גם הרצון לשיר רק לו את שירי- כל אלו התפוגגו.
לגבי הרעיון שחוזר ונשנה- צודק.
הרעיון שווה, ובא בתיאורים ציוריים שונים. אבל:
1. מלב בית 5 אני חושבת שלא כתבתי שורות כדי שיהיו חרוזים. זה חלק מהשיר.
2. כל השיר הוא רעיון שווה. את הרעיון אני מציגה כל פעם מפינה אחרת של הקוביה. וכל בית זה צד שונה.
אם יש שאלות נוספות או שבכלל לא הבנתי את כוונת דבריך- אתה מוזמן לשאול שנית.
נ.ב אני לא אמזג את השיר ב"נ. כך הוא יצא וכך אני אוהבת אותו. אני פשוט לא מסוגלת לוותר על שורה מסויימת. {אולי חוץ מבית 5. אבל הוא נחוץ למעבר לקראת הבית האחרון..} תודה על העצה בכל מקרה
בריאת אלוקים :)
ואחרי זה ת'בית האחרון... "מדוע אינך חובק
כשאני רצה בלי נעליים, מנסה לעוף.." אולי תוסיפי עוד נקודה או תורידי אחת? מציק לי שתי נקודות ביצירות :P