בפרקים הקודמים - צילה מגיעה לפנימיה חדשה ונזכרת בביתה שהשאירה מאחור. היא גם פוגשת בהדס שתהיה שותפה שלה לחדר יחד עם שחר.
"שמעתם על החדשה?" נחלה התיישבה ליד השולחן מניחה את המגש שלה. "השמועות מספרות שהוריה נהרגו בפיתאומיות בתאונת דרכים, משאירים את ילדתם המפונקת חסרת כל". נחלה סקרה את פני חברותיה ואז חייכה לעצמה בסיפוק. כמו תמיד היא זו שידעה לספק את כל החדשות החמות, היא היתה ידועה בתור רכלנית גדולה שיודעת הכל על כולם.
"מסכנה" נאנחה טליה "אנחנו חייבות להיות לצידה". נחלה הרימה גבה. "למה חייבות? אנחנו לא מסכנות? הרי בסופו של דבר לאף אחת מאיתנו אין את החיים המאושרים ביותר..." נחלה זו גם לא היתה בין המתחשבות ביותר.
"נו, איך קוראים לה? בת כמה היא? מה עוד ידוע עליה?" המבטים הופנו לנחלה, הרי מי תדע יותר טוב ממנה?
השיחה הרכלנית נפסקה באחת שכנרת מדריכתן של חלק מהבנות נכנסה לחדר מלווה בנערה צעירה וגבוהת קומה. "בטח רובכן כבר שמעתן על הדיירת החדשה שלנו" פתחה כנרת, כמו תמיד קולה נוקשה וקר. "אני רוצה שתקבלו יפה את צילה היינמן שהגיע לכאן ישירות מהמרכז". כנרת בקשה מהדס שתפנה מקום לצידה בשביל צילה וזו נגשה מיד לחברתה שכבר הספיקה להכיר.
עיניים ננעצו בצילה מכל הכיוונים, לא כל יום הגיעה אחת חדשה. "אז מה, את צילה?" ג'ינג'ית חייכנית ומתולתלת חייכה אל צילה. צילה הנהנה, עוד ביישנית קצת. "אני שחר, נעים להכיר. אנחנו ביחד בחדר" שחר הציגה את עצמה. היה בה מין קסם אישי כזה. ברק כזה בעניים שאומר 'הרפתקאות'. משו בה קצת הזכיר לצילה מישהו, אבל מי? היא לא הצליחה להזכר.
בלילה שסוף סוף השתרר שקט בחדר 325 החלו זולגות הדמעות, דמעה אחר דמעה, והכרית, הכרית רק מתרטבת. ונערה צעירה שמחניקה יבבה, 'אבא! אמא! למה עזבתוני? למה?!'
תגובות
סיקרנת אותי...