א. ויהי בחצי הלילה
וחושך שורר על עולם ומלואו.
והנה מן החושך אלומת אור בוקעת
וקול קורא:
צאו לקבל פני בניי,
כי קרבו לבוא.
ב. ורעש אדיר בפמלייא של מעלה,
אבות ואמהות נרעשו בחצי הלילה.
ושרפים וחיות, ואופנים כולם
עומדים כאובים אל מול בורא עולם.
ג. ורחל מבכה ונחמה לה אֲיִן
לאה אחותה שופכה דמעות כמים.
רועים נאמנים החרישו נבוכים
ושרפים וחיות ומלאכים בוכים.
ד. והנה בשמיים פתאום להבות
והנה הן עולות שמונה נשמות
וכבר מתייצבות הן מול כסא הכבוד.
ושנית יוצא הקול והוא מלא הדר והוד:
"אל לכם בניי לחפש הסיבה,
גזירה היא מלפניי ואין להשיבה"
תגובות
אני כבר לא זוכרת להגיד בוודאות על מה נכתב,אבל עד כמה שזכור לי-כן.
זה כאילו מצייר את השיר לתמונה של קדושה והתחברות לה'
החרוזים יפים, העקביות בבתים
כישרון גדול
בכאב העדין, הזועק מבעד למילה הכתובה, השפה הגבוהה, היכולת להביע את הרגשות הכואבים דרך שפה פיוטית - נוגעים בלב ומרגשים שוב ושוב ושוב.
אני זוכר את היום הזה, בו זה קרה, וכל שנה מחדש זה עולה לי. הכאב, התדהמה, המחשבה על בחורים יקרים וטהורים שמתו על קידוש ה' כפשוטו ממש.
נגעת בי ממש, תודה לך על זה!!!
מבחינה טכנית - ייתכן שזה בכוונה, כחלק מהסגנון המיוחד שכבר הבחנתי שיש לך, אבל עדיין - הבית הראשון, כמובן, מסוגנן שונה משאר הבתים ומכיל פחות חריזה. למרות זאת זה עדיין קולח ומתנגן באוזן בזמן הקריאה, ככה שזה לא כ-ז-ה בעיה ;-)
יישר כח!!!ב"הצלחה בכל שיר, קטע, וכתיבה שתנבע ממך בוודאי עוד רבות!!!