אני לא מאמין שאני באמת מפרסם משהו שאני כותב,
אבל מתברר שאין מנוס אם אני רוצה להתקדם בזה.
אל תהססו לבקר אותי..
[ניקדתי רק את הבית השני כי רק בו יכלתי להעתיק מהפסוקים...)
שוב אני בודד
למרות שאני מוקף (ב)אנשים
והמילים
שוב לא יכולות
לבטא דבר
אֶפֶס
כִּי עַז הָעָם
[וְהֶעָרִים,] וְהַחוֹמוֹת
בְּצֻרוֹת
גְּדֹלֹת
תגובות
קצת עצבן אותי החלק השני בעצם השתמשת בפסוק פשוט, זה יכול להיות כותרת, או אפילוג. אבל בעצם השיר שלך הוא רק הבית הראשון.
עשית עבודה טובה מאוד בשימוש באנטר.
לפחות בבית הראשון.
לפי דעתי תמחוק את הערים ותשאיר את החומות.
הייתי מוחק גם את המילים "שוב" ו"למרות".
לפי דעתי זה נשמע רק כהתחלה של שיר. זה נהדר בתור התחלה אבל זאת התחלה
קצת קשה לי עם הרבה סוגריים והדגשות במיוחד כשהשיר קצר, זה קצת מעיב על השיר ועושה אותו פחות זורם. ניסתי לקרוא אותו בלי ההדגשות והסוגריים ויותר התחברתי, אבל זו רק אני...
עוד משהו יש בשיר פשטות ואמת-יפה מאוד! בהצלחה רבה!
הבית האחרון במיוחד היה הכאיב. אולי בגלל שכבר ידעתי מה יש בו, כולו אמת זועקת, ואתה לקחת אותו לכיוון השני של היקום.. זה גרם לי להבין כמה הכאב שלך גדול, שאתה מוצא אותו בכל פינה..
במבנה יש משהו נורא.. ביתי? לא יודעת, הוא נגע בי ממש. מענג רק להסתכל עליו. מסכימה עם אנא-קל, זאת מרגישה התחלה. לא מבחינת אורך, האורך והמבנה מושלמים.. השורה השניה מעט קלישאתית (ולא הבנתי את הצורך בסוגריים באות ב׳)
הייתי ממליצה לוותר על המוקפות באנשים, לפחות לא להגיד זאת בצורה כל כך ישירה, ולנסות שם, בשורה הזאת, להפוך את השיר למעט יותר שלם ומקיף.
היה נהדר לקרוא את זה, תודה, והייתי שמחה לקרוא עוד :)
לא הבנתי למה זה נראה כהתחלה של שיר ולא כמו שיר. אם מישהו יוכל להסביר לי. זה פשוט כל מה שהיה לי לומר.
בכל יצירה.