בס"ד השרביט אלינו
מכתב לבני הנוער
קודם תעבירו השרביט אלינו, לבני הנוער האידיאליסטי, המסור לארצו, וניתן תשובה הולמת למציאות ההפוכה, שבמקום להפגין עוצמה במתן תגובה חריפה ותקיפה, מעדיפים לסבול, להשתפן, ולהיות מהצד שדורכים עליו. את התשובה למציאות שאלה מלמעלה דואגים שתיווצר, ניתן בכך שנחזור ליישובים שנטשנו. כי הכריחו אותנו.
כתב: איתמר ליברמן, כה' כסליו. חנוכה תשס"ז
בקריאה זו אני רוצה שאנו, בני הנוער, נחזור. נחזור לאן? ליישובים שברחנו מהם.
ניתן לתקן שהבריחו אותנו משם. המבריחים שמקורם מרצף הבניינים המשתרע לאורך רחוב קפלן בבירה, המכוסים עלים שחורים וקודרים. שיושבים על כסאות מעור בחדר הישיבות, ומניעים את גופם מוועדה לוועדה. ואליך, אתה שם ששוכב מכורבל ואטום על מיטת חולייך, נם את תנומת החורף שהתחילה עוד לפני בוא הקיץ הקודם.
העברת את השרביט לאישיות פוליטית, אחרת אמנם. גבוה יותר ורזה, יש שיוסיפו אולי יותר חתיך, ואחרי הכל דאגת שיֶיושם בו את המודל שדומה למודל שלך. של אדם חסר אחריות ואמפתיה. של אדם שמוביל את עמו עמוק לבוץ הטובעני.
אנו צופים במתרחש אל מולנו, כאילו אומללים וחסרי אונים. עוצמים עיניים ודוגלים בהמשכיות השגרה. שהפכה עם הזמן כמוצא היחיד בעבורנו, שבה חשים שאנו חיים במציאות נורמאלית.
המראות מהממשלה משעממים, הגורמים לצחוק וללעג בעינינו. אחד נחקר, השני באזהרה, השלישי כבר בדרך לרצות עונשו בכלא. הרביעי ייהנה רק מעבודת שירות בבית חולים של חולי נפש סופניים. רק נקווה שיסתדר שם ולא ירגיש שאינו שייך. "מצאנו בעבורו את המקום המתאים ביותר", טענו שולחיו.
במקביל, המראות מהכנסת, לא ממש מעניינים מישהו, ומה הולך שם בכלל. להניח את ישבני על כסא חדש שנקנה לאחרונה, גם אני יכול. ללחוץ על לחצן ולהצביע על איזה חוק, גם אני יכול. לצעוק אחד על השני גם אני יכול. ולהוות חלק מפורום או זירה קולנית שמתרחשת בה קטטה המונית ומלאת צעקות והאשמות, לצערי גם אני יכול.
בתקשורת ובעיתונות המצב מבחיל עוד יותר, כתבות ומאמרים מלאי לשון הרע, פרסום אודות פושע, אישיות מוכרת שטמנה ידיה במעשיי שחיתות. על אנס ועל פוליטיקאי. שהוא גם וגם.
שחיתויות מפה ועד נהריה. בלי סוף השמצות והאשמות אחד על השני. ונמשיך, אנו האזרחים הפשוטים והאומללים, לרכוש כל יום עיתון יומי, לעלעל בהופעות המתקיימות מידי יום במדינה ולקוות שאי שם במעיי העיתון, יופיע משהו חדש, שלא היה לפני כן, על איזה גמילות חסד שעשה אדם צדיק מהמוסדות השלטוניים, או סתם אזרח מהשורה. האמת שהיה, אבל היה לו אינטרס, אני מתכוון בלי כל תמורה.
הבא אציע רעיון, מעט מופרך?, לדעתי ממש לא. ריאלי? אם תשאלו לדעתי כן.
אנו, בני הנוער, יכולים להנות ולצפות בהופעות המוצגות בזו אחר זו בתיאטרון "הכנסת" או בתיאטרון השוכן בקרבת מקום, המכונה: "תיאטרון הרשות המבצעת". יותר מעניין, וגם יותר יקר. המקצועיות והאיכות של השחקנים, נותנים להצגה פן מציאותי ואמיתי לגמרי.
כן, אנו יכולים לצפות ולהנות. לתת לשחקנים לעשות את תפקידם בצורה הטובה ביותר לדעתם, ושחלק מהקהל גם ייהנה וירגיש שלא שם את כספו לשווא. אבל אותנו בני הנוער הערכיים, האידיאליסטים, אלה שמיישמים כל תכנון והצעה הלכה למעשה, לפעולה נמרצת בשטח, שלא נחים שניה מבלי שיציק להם, שבאותה שניה שחלפה, לא עשו משהו למען עם ישראל וארץ ישראל. אנו יכולים להחליט כי מעכשיו אנו מושיטים את הספינה ומניעים אותה לכיוון הנכון שאליה היא אמורה לשוט. להפסיק להיות קהל מושבע של הצגות חסרות תוכן וכיוון, שבסיומם לא ננקטות שום מסקנות בשטח, ולא נסללות דרכים לפיתרון. ניתן לשחקנים להמשיך בהצגה, ואנו לא נמשיך להיות הקהל בה.
שדרות בוערת ממתחי קסאמים, האיום הצפון, והאיום מהצפון הרחוק יותר, מאיראן. המבוגרים ממשיכים את ההצגה, בתוך הריב הקולח, נשמעות עוד צעקות קולניות, קללות, ועריפת ראשים של חלק מהשחקנים. וחלקים מהקהל לא רואה לנכון להישאר ועוזב.
והעיקר שברחנו מרצועת עזה. איזה פראיירים אנו חשים עכשיו. אנו, הקהל שצפה בהצגה שהתרחשה למולנו, על ידי שחקנים מוכשרים, ששיחקו אותה אטימים ונחושים כמו שהתבקשו. והאמת כי לא יכולנו לעשות דבר. ההצגה גרמה לנו להיות עיוורים למרחש מתחת לאפינו וטשטשה את גופינו, דעותינו, רגשותינו, את האמונה והחזון.
ניגש לעניין עצמו, הצעתי היא, למה שלא נחזור לשם? ישנם תוכניות על הנייר לשוב אלי יישובי צפון השומרון הנטושים במהלך חנוכה, אך עד לכתיבת מילים אלו, טרם נודע האם יצאו לפועל. היוכלו המבוגרים שבינינו לעמוד בזה? יחדיו, הנוער והמבוגרים, ודאי שכן. אני מתכוון, האם נוכל לעמוד בזה שלא רק נקפוץ לביקור אלא אף נישאר לתווך זמן, אולי לתמיד?
התנסינו על נערינו ובוגרינו בהקמתם של יישובים ומאחזים, הבה נראה את ידיעותינו בתחום הזה גם היום, כאשר יש די לגיטימציה למהלכנו הצודק, לשוב לאיפה שעזבנו, וזאת ללא הצדקה.
אומרים שיש לנוער שלנו כוח. אומרים שיש לנו חזון. ואומרים שאנו נוער מעשי מלא אנרגיות חיוביות. אומרים שהנוער הוא זה שיוביל והוביל מהלכים ומהפוכות גדולות בהיסטוריה.
נעזוב את המבוגרים, בואו נחזור לשם.
נעשה מה שאנו רוצים כתשובה הולמת וכתגובה ישירה ותקיפה, למנהיג שעשה מה שרצה והוביל מהלך נפשע. שהותיר מצוקות ונזקים בלתי הפיכים שאותותיהם ניכרים עד היום, לחברה ולמדינה.
נעשה מה שאנו רוצים ונפר את החוק. תשובה הולמת לאלה מהממשלה שמופיעים בעבורנו בהצגה, שבה חלקם מובלים לחקירה ונאשמים. הלוואי שזה היה הצגה אבל הכל אמיתי במציאות הנוכחית, שהשחקנים אף פעם לא משליכים מעליהם את בגדי התפאורה, אלה בגדיהם האמיתיים.
נעשה מה שאנו רוצים כתשובה הולמת לאלה שמשתפנים ויראים מלצאת לפעולת תגובה, ולא עושים דבר. אנו נזיז את הספינה המקרטעת, המפליגה לאיטה באיטיות ובכיוון הלא נכון אל היעד המיוחל.
חברים יקרים, נוער אמיץ, ראינו את כוחנו ועוצמתנו במאבקים שהפגנו במלוא העוצמה, נאגור כוחות ונאוץ לעבודה ולעשייה. כדי להראות שאפשר להשפיע ולשנות. ולהטות את הספינה לכיוונה המיועד. וזאת בני הנוער מסוגלים, אני יודע.
בואו נחזור לשם. ליישובי גוש קטיף וצפון השומרון.
איתמר ליברמן
פובליציסט צעיר, בית אל
תגובות
עלה והצלח.
רק לגבי התוכן הצורני אם אפשר טיפה רווחים בין השורות לא כזה צפוף
כמה טעויות כתיב ולשון-
וגם לא ממש הסכמתי עם הכל, אבל בסדר. אפשר.
והרווח - נורא מעיק. הייתי מקטינה לקטן יותר עם שורה וחצי רווח - שיהיה מקום לעיניים.. בבלולק כזה בא לך לברוח.. לפחות לי..
שכוייח.
נפלה בידי טעות , שכתבתי בואו ונפר את החוק. זו קריאה להסתה
על כן אני מתנצל והדבר לא יחזור על עצמו. איתמר