חיטים
שיריי
אמרתי אכתוב לי מילים על חיי
צלילי הווי נשמתי
קנה לו הסומק שביתה בלחיי
מצפין זכרון ילדותי
חיטיי
אתכן זרעתי בשנות ינקותי
האפלתן- אחרתן לפוּץ
אקצֹרה אתכן לעת בינתי
בטרם תדושו למוץ
רעיוניי
בסערת האביב גמלתן
אתכן החביא אביתן
בפשתי הקמה מורחתן
ובקציר החיטה שוחרתן
רוחי
אפילה החיטה ושערה אביב
עת קצירה יקריב בחמה תצהיב
תאחר החיטה עד פיתי תבשיל
תחכים מילותיה על פעוט תאציל
תגובות
בס"ד.
ניכר שהושקעה בזה מחשבה רבה (שונאת את המשפט הזה, אבל הוא נכון.)
סגנון חדש,לא?
אהבתי אותו.
כדי למצוא את הקשר בין הדימויים והפעלים השונים בשיר לבין השורה האחרונה.
אפשר לקבל סימני דרך?
וגם הפעלים בבית השלישי לא נהירים לי.
אני מאד אשמח אם תתן רמז..
...מבשילה אומנם מאוחר מכל הדגנים. ואולם דוקא בשל כך מעולה ומשובחת היא מהם עד כדי כך שהגמרא מציינת שאין התינוק מתחיל ללדבר עד שיתחיל לאכול פת חיטים. לכן כתיבה מאוחרת (אפילה=מאוחרת) יכולה להיות לטובה, אם היא מביאה עימה שבח פירות ליצירה.
מקווה שהסברתי נכון.
מה הבעיה יונה?
בעצם ברורה התמונה
כפי שהמגמגם( סליחה
:)) תרגמה(תרגם אותה...)
מה הקשר לגוף החיטה? או למינה?
האם הדגן הזכר בעצמו נזכר, או המדוברת היא החיטה המאוחרת ?
בעצם ,כמו שאמרה לי הפלפלת,"יותר מדי עמוק את חופרת".....