רשימת המכולת שלי.

אני רוצה להתגבר לגמרי על הכעס.לדבר בכל עת בנחת,ובעדינות.כיאה לנערה יהודיה.

אני רוצה להפנים כל הזמן שאני רק עפר ואפר.לדעת מאין באתי,ולאן אני אשוב.

אני רוצה להיות חרוצה וטובה במידות כמו ארבעת האימהות.וגם לדעת לבשל מצויין.

שאוכל להכין לבעלי כל מה שרק תחפוץ בו נפשו.

אני רוצה לגדל בבית הפרטי שלי גדולי דור ורבניות,

שיקדשו את שם ה' בעולם ויהיו חביבים בעיניו.

אני רוצה לדעת לתפור.

ואני גם חושבת שתפירה זה סוג של אומנות.ובכלל,אני אוהבת אומנות.וגם אריגה.ולסרוג.

שלא אצטרך ללכת לחנויות ולהלביש את עצמי איך שאנשים אחרים רוצים.אלא איך שה' רוצה.

צבעים כהים,בד אטום ורחבים.

אני רוצה לרוץ בשדות פתוחים. אני רוצה ללכת יחפה ברחוב. כמו פעם.

[ואז מה אם בזמנו נכנסו לי שני מסמרים לכפות הרגליים?],ולהרגיש את הגרגירים היטב.

ושכפות רגליי יהיו שחורות אחרי הליכה כזו.ואז אני אחייך לעצמי.

אני רוצה כל רגע לזכור שה' מתבונן בי.

והייתי רוצה  כ-ל הזמן להיות איתו.

להרגיש אותו בכל פסיעה שלי,

בכל מחשבה שלי,

בכל מילה שאני מוציאה מפי,

בכל נשימה להרגיש את ה' יתברך.

אני רוצה לדבר איתו כל יום,שעות. ולהוריד לו דמעות. כמו שעד כה הוא מזכה אותי.

דמעות משמחה,לא מייסורין.מתוך הבנה עמוקה ואהבה גמורה.

ואני לא רוצה שזה יעלם עם הזמן.

אני רוצה להיות עם ה' לנצח. לדבוק בו לגמרי,ושיצר הרע לא יפריד בינינו.

אני רוצה לגור במקום שליו,שאוכל לשמוע את הבריאה של אלוקים.

את ההרים,ואת הנחלים הזורמים. כן,אפילו לשמוע את השקט.

אני רוצה לאהוב אהבה גמורה כל אחד מישראל,לזכור שהוא חלק ממני,ושהוא גם בן של ה'.

ואני רוצה לזכות לארח מלא יהודים בבית שלי.להראות להם מהי דרך אבא אמא.מהם חיים.

אני רוצה למצוא המון מילים טובות וסינגור אחד ענק על  עם ישראל שיגרום למקטרגים למעלה לשתוק.

אני רוצה תמימות ופשיטות בדרגות גבוהות.

אני רוצה למצוא חן בעיני ה'.

אני רוצה לעמוד יום אחד כשטיפות הגשם יורדות עליי,ולצחוק.

אני רוצה שאבא יחזור כבר הביתה. שנוכל לעבוד אותו בשקט,ולחוש אותו כל שניה בחיינו.

אני משתדלת לגרום לו לחזור,אבל אני לא יכולה לעשות את זה לבד.תעזרו לי?.טוב?

אני גם לא רוצה לחכות הרבה זמן למשיח.אני רוצה שהוא כבר יבוא ויודיע שאבא חוזר, ובגדול.

אני רוצה לזכות לאור הגנוז.להתענג על ה'.לנשום את תורתו,ולדעת אותו בשלמות.

אני רוצה גם סבלנות.לזכור שה' תמיד משגיח וכך לא לדאוג אפילו לא לרגע.

אני רוצה לזכות בהמון מצוות,ולא להתחמק מהן.ולכוון במחשבה שזה לכבוד ה' יתברך.

אני רוצה להעלים מעצמי את הגאווה לגמרי.

אני רוצה לרכוש ענווה אמיתית.

אני רוצה להודות כל הזמן בטעויות.גם אם קשה.

אני רוצה להגיע לדרגה של דמה בן נתינה בכיבוד הורים. אפילו יותר.

אני רוצה להיות נערה טובה,אישה נפלאה,ורעיה נעימה מתישהוא.

אני רוצה לדעת ולזכור שה' הוא השולט בכל,כל הזמן.והוא אבא שלי.

איזה כייף לי! אבא שלי מלך העולם. 

אני רוצה גם לזכות בהמון חסד. אפילו להקים גמ"ח כלשהוא.

אני רוצה להתחכך באנשים הפשוטים,בזקנים ובזקנות של עם ישראל.אין יותר חכם ומבין מהם.

אני חושבת שהאנשים שמוכרים את מרכולתם בשוק הם אנשים מיוחדים.האנשים העממיים הללו.

כן..בדיוק. ה'עמך'. לא אלו שיושבים בכנסת.עם העניבות המכובדות ועם התיקים במשטרה.

אני רוצה לחזור בתשובה.ואני גם רוצה לדון כל אדם לכף זכות הרבה יותר..

ולא להוציא מילה אחת מפי שאינה לתועלת.זאת אומרת..לא לדבר לשון הרע.לא להקשיב לזה אפילו.

באיזו זכות את מקשיבה?! תתביישי לך. אני רוצה בושה.בושה חיובית.

פעם הייתי מסמיקה כשהיו מחמיאים לי.היום קצת פחות.אני רוצה להסמיק יותר!

אני רוצה להיות אישה פשוטה,מעין צדיקה נסתרת כזו.

[אבל אתם לא אמורים לדעת את זה,כי אז אני לא אהיה נסתרת,נכון?. ]

אני רוצה לתת כל כך הרבה לה',ואני בוכה כשאני לא מצליחה להתגבר על הכעס.

כי אכזבתי את ה'. אני רוצה כל יום להגיד לו שאני אוהבת אותו,ואני מודה לו..

אבל זה נראה לי כל כך קטן..כי אפילו - 'אם תרחיב ליבי כמים הזורמים בתוך הים,

ותפרוס  ידיי  לכל קצוות עולם,איני מספיק לומר תודה' – אבל אני לא מתייאשת.

אני רוצה להיות רבנית.כן,להיות רבנית.אשת רב. אני רוצה.אולי יום אחד.. אמן.

אני רוצה לתת חיבוק ענקי לריבון העולמים.במשך שעות.ימים. לנצח.

אני רוצה שכולם ידעו שהוא המלך,ושאין כמוהו בעולם,שאין,ולא יהיה שני לו.

לפעמים אני גם רוצה לצרוח את זה,אבל אין לי איפה.

לצרוח שהוא מקסים,והוא כל כך טוב. ושאני כבר חולת אהבה ממנו.

הייתי רוצה לזכור זאת כל חיי,ולהרגיש את זה.

הייתי רוצה שכל הצאצאים שלי יהיו צדיקים..בעצם כבר אמרתי את זה, נכון?.

אבל קודם אני צריכה להיות כזו..לא?

אה! ואני רוצה פחות לדבר ויותר לעשות.

לשתוק הרבה-כי זו חוכמה.

בנוסף לכך- אני רוצה להיות זריזה למצוות.

אני רוצה תמיד לחייך לאנשים.

תמיד להקרין טוב,תמיד לעזור-גם כשלא מתחשק.

אני רוצה שהברכות שאני מאחלת לאנשים יתגשמו לטובה ברכה והצלחה.

כי אני באמת רוצה שיהיה להם טוב.

אני גם רוצה לקבל הכל באהבה,כמו סבתא שהתייתמה משני הוריה בגיל 8,

ועבדה קשה למחייתה,ולא התעצלה בכלל.ואני גם רציתי להגיד לה שאני מעריצה אותה.

אבל לא הספקתי..היא נפטרה לפני שהתעוררתי לעבודת ה'.

רציתי גם להתייעץ איתה בהרבה דברים,וחבל לי מאד שהיא לא פה. [–אני מנגבת דמעות- ]

אבל אני יודעת בבירור,בכל הנשמה,שיום אחד עוד ניפגש.ואז אני אגיד לה שאני מאד הערכתי אותה,

ואני אפילו זוכרת שהצצתי עליה פעם כשהייתי קטנה,והיא בדיוק הדליקה נרות שבת וזה מאד קסם לי..

הצורה שהיא עשתה זאת..בחמימות ופנים מאירות..הביטה על הנרות כאילו על מכרה זהב.

זה נחרט בזיכרוני. אני רוצה גם להדליק כך נרות שבת.בהתלהבות ואהבה לפחות כמעט כמו של סבתא.

אני רוצה שתהיה לי גלרייה.שאוכל לשבת ולצייר שעות.המון.כמו פעם.בפחם. ובגואש.

זה יכול להיות בעכו..או יפו,או צפת. אני מאד שמחה שיש לי את ה', אני לא מרגישה לבד.

אני רוצה לאחוז בו חזק חזק,ולעולם לא להרפות.

אני רוצה שחצי נשמתי ישקיע הרבה יותר בתורה,

שימלא את החצי שלו ושלי,את הבית, ואת העולם כולו באור החוכמה האלוקית.

הייתי רוצה לדעת לדבר עם החיות,כמו שלמה המלך. לשמוע כל יום סודות ורזי סודות על גדולתו של ה'.

הייתי רוצה לדעת איך משלבים בכל עת את הרוח עם החומר.לדעת לחיות את התורה.

אני רוצה בית של קדושה,טהרה,בית יהודי מקורי.

לא איכפת לי אפילו לגור באוהל. אבל שיהיו לו 4 פתחים,כמו אצל אברהם אבינו.

אם ה' יתן לי את הזכות- אשמח להיות כשרה אמנו ולא לצאת מפתח האוהל.

אני רוצה להצליח בעבודת ה'.מאד.ורק ה' יודע עד כמה.

ואני רוצה את ה'!

כבר הזכרתי שאני רוצה פחות לדבר ויותר לעשות?.

['בעל התניא' ניסח זאת הרבה יותר בקצרה:]

" ריבונו של עולם..

אינני חושש מהגהנום,

אינני מתאווה לגן העדן,

מוותר אני על כל תענוגות העולם.

היודע אתה מה אני מבקש?

אותך,אותך בלבד."

חזרתי מהעבודה,והיא כל כך מתישה,

שכבר לא התפללתי מנחה,גם כי עבר זמנה.

אז בכיתי. והצער לא יתואר במילים.

רבי אמר לי "לעשות רשימת מכולת" .

אז עשיתי.

ורשמתי את הכל;

כדי שאני לא אשכח מי אני,

מה הוא כל רצוני,

ולאן אני הולכת.

עכשיו רק נותר לי קשה לעבוד,

ולהרוויח בפשטות את הכל.