קופסאות

שבי כאן ביתי, האזיני
הקשיבי אלי לסיפור

על היום בו- כמוך- התבגרתי
על היום בו הסרתי איפור


הידעת כי גם אמא כואבת,
הידעת כי בכתה בלילות?
ילדתי, גם אמא סוחבת
עמוק בתוכה קופסאות

אפורות ושחורות וכחולות
וכבדות, ופוגעות בנשימה
חלקן עדיין שבורות
אך חלקן כבר יוצרות מנגינה

ביתי, את יודעת? העזתי
ניגשתי. הסרתי מכסה
ביתי, בהכל אז נזכרתי
בצרחות ובבכי מהוסה

לא אשקר לך, קטנה
הפחדים עוד חוזרים בלילות
ממך לא אסתיר, אהובה
גם לאמא יש צלקות

התדעי מה זרם מתוכן,
מאותן קופסאות אפלות?
בין זעקות וקינות כאבן
הן פיזרו גם שברי מנגינות

של חסד, עצמה ושלווה
של יופי שביר אך איתן
מנגינות מלאות אהבה
מבטיחה. עוד אלחש לך אותן

כשפרצו- האזנתי דוממת
שאפתי אלי זכרונות
נשמתי כל תיבה מדממת
ריפאתי אצלי גם פציעות

אל תטעי, אהובה יקרה
אל תשמידי אותן קופסאות
זכרי, כל אחת מחזיקה בתוכה
שירים על שירים של כוחות

חבקי התיבות ופתחי
האזיני. גם אם קשה
יום יבוא- עוד תראי- תשמעי
את אותו לחן רפה