יצירה נמחקה

בתוך סערת הרגשות והמלחמה על הצד השפוי של החיים, וקידושם, בחיים ובמוות, באחדות ובשכול.
פתאום לפגוש שיר כזה, ולקרוא מילים מתוך המילים.
וטיפה, להירגע.
תודה.

כל בני האדם והעולם כולו אמורים לדבר בלשון שיר ולא בלשון מלחמה. ואם לדאבוננו התכלית עדיין רחוקה, ואין לנו ברירה אלא להתגונן מפני אויבים הקמים עלינו, בכל זאת אסור לשכוח, ולו לרגע, מה העיקר.
דבריך הזכירו לי שני שירים בפרוזה, האחד מאת יעקב פיכמן, והשני מאת רבינדרנת טאגור. הנה השירים:

שומרון. מושבה קטנה. בלילה ירו מן המערב. זממו להטיל דלקה בחורש הצעיר. האנשים העייפים נדדו שינה מעיניהם כל הלילה. לא עזבו את משמרתם וסכלו את מזימת האויב.
רק עם הנץ השחר קם שקט. אילנות האפילו מכונסים כאהלים בוטחים. עפרונים צייצו מתוך הדשא הטלול. השמים הוריקו-החווירו, וכוכב מפגר אחד נתלה, כניתק מן השמים בשולי האופק, מחריש לדעת מה יהיה.
האנשים ישנו שינה עזה שלפנות בוקר. ורק האחד, העייף בכולם, הקיץ פתאום, עמד בפתח אהלו, כמחכה לדבר שיתרחש בשעת-פלאים זו.
לא קרה שום דבר מתמיה, ורק על גדר-הקרשים של גינת הרימונים הקטנה עמדה צפור אחת מוזרה. בפעם הראשונה ראה אותה. בירקות השחר הצלולה הבחין את תבנית הדוכיפת האגדית עם נזר החן שעל ראשה. בודדה עמדה. שלוה. הביטה כה וכה ולא ידעה דבר מכל אשר נעשה.
איך הגיעה לכאן? בלילה ירו, אותתו; הבעירו בעירה ובבוקר, מקץ שעה, כמעט בלי הפסקה - לא כר העולם: שבה פרחה האגדה.

על שפת הים של עולמות ללא גבולות ילדים נפגשים. שמים אינסופיים שוקטים מעל ראשיהם והמים הרוגשים רועשים. על שפת הים של עולמות ללא גבולות ילדים נפגשים בקריאות וריקודים.
הם בונים את בתיהם בחול ומשחקים בצדפים. אורגים סירותיהם בעלים קמלים ובחיוך שולחים אותן אל המעמקים העצומים. יש לילדים את משחקיהם על שפת הים של עולמות.
הם לא יודעים לשחות, גם לא היאך להשליך רשתות. צוללנים צוללים בעבור פנינים, סוחרים מפליגים באניותיהם, והילדים אוספים חלוקים ומפזרים אותם שוב. הם לא מחפשים אוצרות נחבאים, גם לא יודעים היאך להשליך רשתות.
הים פורץ בצחוק וקרני אור חיוורות מחייכות אל שפת הים. גלים שרים לילדים בלדות חסרות פשר, כשירת אם בנענעה את עריסת תינוקה. הים משחק עם הילדים, וקרני אור חיוורות מחייכות אל שפת הים.
על שפת הים של עולמות ללא גבולות ילדים נפגשים. סערה נודדת בשמים עצורים, אניות נטרפות במים ללא מוצא, מות בחוץ וילדים משחקים. על שפת הים של עולמות ללא גבולות יש פגישה מופלאה של ילדים.

אך כשכאב גדול מנשוא אז גם השיר נהפך ללשון מלחמה. ויש גם שירי מלחמה, ודיבור של מלחמה, שאף הוא יכול להיעשות בשיר נוגה, במקצב של דמע.
וברור שלא שוכחים מה העיקר, אלא מה. (אלא שהעיקר לעיתים נעקר.)
-
ומצטערת שלא הגבתי קודם על השיר עצמו, מסערת תחושותיי.
שיר נפלא, ממצה בתוכו הרבה תוכן גלוי ונסתר. והתחברתי מאוד לרגש המפעפע בינות למילים.

זהו.
נחכה לשקט, שיבוא.

בס"ד

המון זמן לא נכנסתי לאתר, ובסיעתא דישמיא נכנסתי היום, וראיתי את שירך.
אני מודה שכרגע לא ירדתי לכל עומקו של השיר, אולם הייתי כאן.
ואחזור.

תודה

נחמד שמוסיקאים מקשיבים לשיר שחיברתי :)