יצירה נמחקה

(מילים גנוזות)

זה פשוט זה.
איזה מזל שיש מילים גנוזות, ושיש את השיר הזה כדי לדעת שהן קיימות איפה שהוא, מחכות לאיזו גאולה שתבוא ביום אחד, בהיסח דעת.

(יש לך הרבה טבע בשיריך, או שמא ששיריך הם טבע אחד גדול שבאדם או שניהם יחד.)

התפלספתי מדי:)

טבע זה הלבוש הפשוט ביותר בעולם הזה ועל-כן מתאים לשירה פשוטה.
אחרת, כמעט בלתי-אפשרי להשתמש בדימויים בלי שתהיה במלאכותיות שבהם יותר מאחד מששים של בדיה. זה לקח שהמשוררים הקדמונים והקלאסים ידעו היטב, ואילו רוב המשוררים המודרנים בעקבות אורח החיים העירוני-מלאכותי בד"כ לא מבינים. אמנם למעשי האדם יש ערך גדול יותר מאשר לטבע, אולם כאשר משוררים משתמשים בדימויים טבעיים, אם הם מצליחים לעשות זאת היטב, אזי הם כאילו בוראים או יוצרים בשירתם טבע הנעלה יותר מהטבע שבמציאות, וממילא לדימויים הטבעיים יש משמעויות חדשות. במלים אחרות, הטבע שבשירה הוא הרצוי המתלבש כמצוי :)

קראתי שלוש פעמים^^^
(כדי להבין את המילים הגנוזות:))

יש שירה טבעית ויש שירה מלאכותית. שירה טבעית הינה פעולה הטבעית לאדם ממש כמו דיבור. שירה מלאכותית הינה מלאכת-אמנות יצירתית.

שירה טבעית הינה טובה בהיותה נאמנה לדרכי השגחת ה' ונובעת מהתפעמות מתמדת מהתחדשות הבריאה הא-להית. יסודה בהתבוננות ובהאזנה, במידה נכונה, עד שפנימיות הנפש ודרכי ההנהגה של העולם מגיעים להשלמה בשיר. לדוגמא, מזמורי תהלים יט ו-קד.

שירה מלאכותית הינה תולדה של התרחקות של בני האדם כפרטים והאנושות ככלל מהפשטות בה נבראו. אזי צורות אסתטיות מלאכותיות וסגנון מורכב משמשים כתחליף להשראה, והלשון נוטה לסימבוליות או להתפלספות ואפילו לאזוטריות. לדוגמא, רוב השירה שנכתבה בישראל מתקופת בית שני ואילך.

למשורר הטבעי יש יחס בלתי-אמצעי בינו לדברים ולפיכך המושג "מלים" לא קיים בשירה טבעית, אלא ישנם דברים ודרך שירית לדבר עליהם. אצל המשורר המלאכותי יש מרחק בינו לבין הדברים, ואז לבחירת "מלים" כפועל יוצא של חשיבה רפלקסיבית על השירה, יש מקום מרכזי במלאכת השירה, כרטוריקה או כאסתטיקה או כבלשנות או כהתפלספות.

לענ"ד שירה אמתית מתחילה ממקום בו מבינים את הבעייתיות של השפה להביע מחשבות ורגשות. אזי כמעט בלתי-אפשרי לכתוב שירים, ושתיקה כאילו כובלת ועוצרת את האדם מלשורר. נראה לי שרמזתי בשיר שנקודת הגאולה ממצב כזה של קפאון היא להבין שיש "מלים גנוזות", כלומר מצב תמים של האדם כפי שנברא, שככל שהאדם מצליח לשוב אליו, כן שירתו שוב צומחת ומתחדשת. אמנם אין באמת "מלים גנוזות", שהרי בפועל מלים תלויות, יותר או פחות, בזמן ובמקום, אלא שהמצב הטבעי של האדם מלכתחלה הינו ששפתו גנוזה, אצורה בפיו, אזי כשמדבר דיבורו באמת שיר. מלים גנוזות אינן מחכות לגאולה, אלא מלים גנוזות, או הדרך אל מלים גנוזות, היא היא הגאולה.

נאמר בספר תהלים: בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם. מלים בלשון המקרא אין משמעותן חלקי דיבור או יחידות לשוניות, אלא גזירת אומר, סיפור, דברי שבח וחשיבות. ורש"י פירש: שהכל מדברים בנפלאות שהם רואים. לפיכך, בטרם בני האדם התרחקו ממקורם עד שמלים היו למונחים ומושגים לשוניים במילונים, מלים היו ביטוי שירי ראשוני להתפעמות האדם מהבריאה.

מה כבר נשאר לי לכתוב אחרי כל זה?^^^

דברים נאים ומחכימים:)
תודה!

שאלה טובה!

חודש טוב :)