ערימת חיטים
סוגה בשושני דם
ספוגה ברסיסים של לילה שבור
זוהרת- טובלת
באור ובתכלת
של שחר
גילתה לי שעברת פה הלילה
ופצעיך שבו לדמם.
בוץ
שעוד זוכר מגע רגליך היחפות
המטביעות מחדש את צורתו,
כחותם-
גילה לי שרצת פה הלילה,
בבריחה.
שביל
לא כבוש-
עשוי מטיפות של דם ודמעות-
רסיסים, חלקים מנשמתך,
הוביל אל קצה התהום הפעורה,
מגלה לי-
שאבדת
לנצח.
תגובות