יצירה נמחקה

וואו. זה היה ארוך אבל שווה:)

כל הדימויים מהטבע... מהממים!
והשיר עצמו, סיפור חיים מרגיע ומשובב(ככה זה נשמע לי בכל אופן) . קסום בכל קנה מידה.

כל הבתים שאחד בונה את השני, כולם בעצם בית אחד מופלא.

כיף לקרוא:)

זה באמת שיר משובב-משהו, אולי קצת אגדי, וגם ארוך יתר על המידה. אתנחתא בין שירים מצומצמים ומעמיקים שרק לפעמים אני מצליח לבטא כראוי במלים.

מדפדוף קצר בשיריך האחרונים באמת הסגנון מעט השתנה (לטובה)

ומצאתי אצלך שיר דומה:
הנה:
/Mosaic/lmf_read.aspx/28363

מכל מקום, שמחתי שדימויי הטבע שבשיר מצאו חן בעינייך, כי ככותב לא קל לי להבחין האם הדימויים טבעיים או שמא מוגזמים. באשר לשיר "כשושנה בין החוחים", הוא נחשב אצלי ככיוון אמתי ונכון במלאכת השיר (והשיר "יגיעה ומציאה" מעין תולדה, פחות מוקפדת ומסוגננת, שלו).

חשבתי שוב על מה שכתבת, וזה עזר לי להבין את השיר. אולי השיר עוסק בבית במובן טבעי ופשוט. בית כארץ, כשמים וארץ, כשכינה השרויה בין הבריות, כאיש ואשה, כשיר, כדיבור, כתפילה. אם מציאת מה שטבעי מביאה ליגיעה בבקשת מה שפשוט, אזי מציאת מה שפשוט מביאה להתחדשות הטבעי, ומאחר שאין טבעי ופשוט מ-תודה, השיר מתכנס לשירי תודות לבורא עולם. ככתוב במדרש אותיות דרבי עקיבא: לא ברא הקב"ה את עולמו אלא בשביל שירה וזמרה. וכן אומרת הסנונית בפרק שירה: למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' א-להי לעולם אודך.