בע"ה
מעוטרת באבק שרפה ובאבק דרכים
וחומותיה לה כזוהר ועטרת
אל שלל גווניה נשואות עיני כל ההולכים
אל אלפי השנים שבתוכה אוצרת
דמעות בניה חרוטות בה לעולם
הן היא ידעה מכאוב ושאול ועצב
אך שיר הרוח עוד נישא בה לתקווה
שעוד תשוב ותיבנה לעיר הצדק
ואלוהים הן לא יישכח אותה לעד
הנה הוא שב אליה חרש או בקול
הוא מנער אותה עכשיו מן האבק
מן הכאב, מן הדממה ומן השכול
והבנים כבר מנשקים האבנים
הילדים כבר משחקים ברחובותיה
ורוח דרור עוד מנשבת בעוצמה
והיא שבה וחוזרת אל נעוריה
תגובות