מציאה

ואני עוד בטרם היותי גוף אדם  

אהבת נצח אז אהבתיך.

ובעת רדתי לעולם מעומעם,

בין אלפי אבידות ביקשתיך, חיפשתיך.

הן כמקדם אחד היינו,

ונועם אור קודש עלינו חפף,

ואני נשבעתי מעת שהופרדנו,

 כי היות לאחד שוב הינני נכסף.

וטרם ארחיב צעדי,

אאיר לך פניי ואכסה פנייך,

אעצור בתפילה לאשר עימדי,

בעומדי למולך ועיניי בעינייך.

ועת אקדשך  ואבחר בך,  כאז,

ינגה שוב עלינו זיו האור שניגנז.