השארת אותה פגומה
מאחור במדף,
לא כל כך רואים
או חושבים שדי לה כך.
אז המחשבות
מציפות אותה
עדי עד,
דברים שאמרתם
בזמן חורף
של אז.
רעדתם יחד,
חשבתם זה סוף,
חשבתם יש עתיד
ולא דבר חלוף.
בנית לה בית
מעל לראשכם,
היכן שהלב
הרגיש בטוח
בין מילים וכאב.
כל הפגמים צפו
אך רציתם בם,
בכולם.
הייתה נכונות
ללכת יד ביד,
לעולם.
תגובות
שאז עדי עד
וחשבתם שזה סוף והעכשיו
הוא לא איקס במשוואה, הוא לא נעלם
הוא מגרד כי לא יודעים מה הוא
וזה יפה וטוב.
ותודה לך
***
ואולי הערה קטנה. אני חושב שהמבנה של השיר לא מתאים לתוכן,
אולי לנסות לתת מילה ראשונה, רווח גדול ואז להמשיך, לתת למילים הראשונות עודף משקל ואז להניח מילה מילה כך שתיווצר בראש איזשהיא הבנה שצריך לקרוא את זה אחרת.
לדוגמא:
אז המחשבות
מציפות אותה
עדי עד.
דברים שאמרתם
בזמן חורף של
אז.
השימוש כאן בחרוזים הוא טוב, המבנה ואולי גם המשקל קצת תוקע בקריאה שלו. אולי תנסי לקרוא את זה לעצמך בקול רם ולראות
אם זה שיר שמצליח לזרום.