בראשי נבר לו הולך מסתורי,
קראתי לו בשם חיבה- ידידי.
שתה ואכל וליווה גם אותי,
אל בית הספר, אל סבתא וגם אל מיטתי.
אליו אדבר, אך אותו לא אראה-
כך נאה להולך וכך יאה.
כשהוא עצבני, רעב או מיואש,
לגרד את קרקפתי מיד הוא חש.
וכך אנו חיים בשולם,
אני וההולך הגולם!
תגובות
בס"ד.
רק דבר אחד-
'מסתורי' ו'ידידי' לא מתחרזים.
בעיקר הפריע לי שזה נשמע קצת שיר ילדותי,
ולא מתאים לכותרת המסתורית..
אבל אולי זה רק עניין של טעם..
כנפיים.