נטע יקרה שלי!
זה קרה לפני שבוע בלילה...
בכל החלומות השחורים שלי לא ראיתי את זה מוחשי כל כך!
אני עוד זוכרת איך ישבנו שם משקיפות על הכותל איך צחקנו ודיברנו אני את ותאיר .. ככל שיותר דיברנו הגענו לנושאים עמוקים יותר .
על משמעות החיים והיעוד של כל אחד, אני זוכרת ששאלתי אותך מה אנחנו בעצם ממלאות בעולם הזה...
ואת, את חייכת הורדת את הראש ואמרת.
"לכל אחד יש שליחות אני בטוחה אבל השליחות של כל יהודי היא לקדש את החיים"
הסתכלתי עלייך ראיתי איך שהעיניים שלך בורקות במין ברק מיוחד שלא זיהיתי אותו.
לא עניתי.
בדרך חזור מהבית של תאיר,
חשבתי על המשפט הזה ולא הבנתי למה התכוונת...
ואז הרמתי את העניים לשאול אותך ,
אבל את כבר נכנסת לבית שלך..
אז המשכתי, הגעתי הביתה,
נכנסתי למיטה ונרדמתי.
בבוקר שמעתי בכי בכל הבית ,
קמתי מהר וראיתי את אמא שלי בוכה.
שאלתי אותה מה קרה?
והיא רק אמרה "נטע"!
לא הבנתי מה קרה לנטע ...?
רצתי לטלפון והתקשרתי לתאיר.
היא ענתה לי ,
והתחילה לבכות שאלתי אותה מה קרה?
היא אמרה לי נטע ... נטע .. כבר לא איתנו
מה?
הייתי בשוק, מה?
זה לא הגיוני מה קרה?
"אתמול כשחזרתם..
עמד מתחת לבנין שלה השכן שלהם מהבניין ממול,
זה שהיא תמיד אמרה שהיה לו מבט של שנאה בעניים.. ההוא שתמיד פחדנו לעבור ליד החנות שלו בשוק הערבי...
כי הוא לשניה לא היה מוריד ממנו את העיניים עד שהיינו הולכות,
הוא היה אומר קללות בערבית וצועק לנו שנעוף כבר מירושלים , ופלסטין!
הייתי בהלם...
לא בכיתי...
התחלתי לחשוב על אותו משפט גדול שהיא אמרה לי אתמול,
והבנתי שהיא נתנה לי את הסר שלה לחיים שלי!
ושהשליחות שלנו כאן העולם היא לקדש את עצם זה שקיבלנו את הזכות לחיות!
אני נזכרת..
ומתגעגעת אלייך....
אתמול זה קרה בלילה!
בכל החלומות השחורים שלי לא ראיתי את זה מוחשי כל כך!
אז כשחזרנו את ואני מתאיר.
אני עוד זוכרת איך ישבנו שם משקיפות על הכותל איך צחקנו ודיברנו.. ככל שיותר דיברנו הגענו לנושאים עמוקים יותר .
על משמעות החיים והיעוד של כל אחד, אני זוכרת ששאלתי אותך מה אנחנו בעצם ממלאות בעולם הזה...
ואת את חייכת הורדת את הראש ואמרת.
"לכל אחד יש שליחות אני בטוחה אבל השליחות של כל אדם יהודי היא לקדש את החיים"
הסתכלתי עלייך ראיתי איך שהעיניים שלך בורקות במין ברק מיוחד שלא זיהיתי אותו.
לא עניתי.
בדרך חזור,
חשבתי על המשפט הזה והתחלתי להבין כמה הוא עמוק!
ואז הרמתי את העניים לשאול אותך עליו,
אבל את כבר נכנסת לבניין שלך...
אז המשכתי הגעתי הביתה,
נכנסתי למיטה ונרדמתי.
בבוקר שמעתי בכי בכל הבית ,
קמתי מהר וראיתי את אמא שלי בוכה.
שאלתי אותה מה קרה והיא רק אמרה "נטע"!
לא הבנתי מה קרה לנטע ...?
רצתי לטלפון והתקשרתי לתאיר.
היא ענתה לי ,
והתחילה לבכות שאלתי אותה מה קרה?
היא אמרה לי נטע ... נטע .. כבר לא איתנו
מה?
הייתי בשוק, מה?
זה לא הגיוני מה קרה?
"אתמול כשחזרתם..
עמד מתחת לבנין שלה השכן שלהם מהבניין ממול,
זה שהיא תמיד אמרה שהיה לו מבט של שנאה בעניים.. ההוא שתמיד פחדנו לעבור ליד החנות שלו בשוק הערבי...
כי הוא לא היה לשניה מוריד ממנו את העיניים עד שהיינו הולכות,
הוא היה אומר קללות בערבית וצועק לנו שנעוף כבר מירושלים ופלסטין!
הייתי בהלם...
אפילו לא בכיתי
התחלתי לחשוב על אותו משפט גדול שהיא אמרה לי אתמול והבנתי שהיא נתנה לי את הצוואה שלה!
כי בזכות שלנו כאן היא לקדש את החיים...!!
מתגעגעת ....
תגובות
איזה משפט מדהים, "לכל אחד יש שליחות אבל השליחות של כל יהודי היא לקדש את החיים"..!!!! חרוט בזיכרון, בנשמה...
אז למי ששאלה אם זה אמיתי אז:
ברוך ה' לא קרה שום דבר לאף חברה שלי,
אבל אחרי שהרגשתי ושמעתי את הדיבורים של המשפחות ,ניסיתי להבין איך זה שרק מי שמת על קידוש ה' הוא אדם גדול..
ואחרי שחיה של מרים פרץ הבנתי שבעצם כל אלה שנרצחו הם אלו שחיו על קידוש ה'
ולכן במותם הם המשיכו את חייהם...!