חייל מעתה יקרא שמך,
לא עוד גוון לך ולא צבע,
לא ניגון מיוחד השייך רק לך.
ובנהר סוחף ורועש תעלם,
תאבד בתקתוק עשיה ועמל,
במסתור עמוק בלבך תגנוז כאבך.
אך לא פעם, ברגעי רוממות,
תמצא נפשך מלאה וגועשת,
כמו חזרה מטיול מלאת חוויות,
וכל צליל וגוון יקדמו פניך באור
של שליחות.
תגובות
נראה מהשיר שאתה חש בצבא גם תחושה כואבת של בדידות ומחיקת הזהות והאישיות וגם תחושת שליחות מאירה.
מעניין אותי איזו מהם יותר נוכחת ואם אתה רואה קשר הכרחי בין שניהם?