לקום

בס"ד

שוב זה קרה, שוב הדמעות זלגו כל הדרך הביתה, שוב נכנסתי בדלת פתחתי אותה וסגרתי אותה בחבטה ורצתי לחדרי, זרקתי את התיק על הרציפה בצורה כל כך מוכרת שחוזרת שוב ושוב ועוד פעם נזרקתי למיטה בוכה שדמעות נספגות אל הכרית.

עוד פעם ועוד פעם ושוב ושוב, כל פעם מחדש.

ולמה? למה דווקא אני, מה אני עשיתי? זה משהו בחיוך? משהו בדיבור? משהו באייך שאני נראית? אולי באייך שאני מסדרת השיער? זה יכול להיות גם בצורת לימוד, או בדרך שאני עונה כששואלים אותי שאלה? וזה יכול להיות גם סתם, סתם כי אני זאת השקטה, או האחת שרוצים להשתיק, או סתם בגלל שאני יוצאת דופן, עוף זר, אדם שונה.

אז זה התחיל במילה פה, ונמשך למילה שם, ונגרר למעשי בריונות, להראות לי שהם מעלי, אז קיללתם אותי בהפסקה, בסדר, כששחקתי אתכם והפסדתי נתתם לי משימה שדורשת להשפיל אותי מול מורה, בסדר, כשלא היה לכם לאן ללכת נתתן לי להרגיש שאתן חברות שלי ואז פגעתן בי בביתי שלי, בחפצים שלי, בסדר, כשהייתי שמה את המכנסיים שאני הכי אוהבת הייתן לועגות לי על איך שאני נראית, בסדר, גם שהייתה לי חברה שהייתי יכולה לסמוך עליה, לאהוב אותה, ניסיתן לסכסך בנינו, בסדר, הקללות באי סקיו, זה בסדר, התחבולות שאספר את סיפורי האישים והמביכים לכן ומכן זה יעבור לכל הכיתה, זה בסדר, הסטירה והשפלה שחטפתי באמצע השיעור, בסדר, המבוכה שהייתה כאשר המורה הייתה כועסת עלי כאשר הייתי מספרת לה מה קרה כי אני שטינקרית, זה בסדר,  החוסר אמונה של אנשים מסביבי בי שאהיה משהו, זה בסדר, זה בסדר מבחינתכם, מהצד שלכם, אתם יכולים להמשיך לחיות, אבל מבחינתי זה לא בסדר!

לא בסדר השתיקות של היושבים מהצד, לא בסדר המחשבה שאני זאת הדפוקה, שמשהו לא בסדר בי, לא בסדר האי אמונה, לא בסדר החוסר צומת לב למה שקורה בלב שלי, של זאת שנפגעת באופן יומיומי, לא בסדר ההליכה בגאון אחרי שהשפלת אותי, לא בסדר, האי יכולת לסבול אותי, להכיל אותי, להקשיב למה שקורה לי בלב, לא בסדר הצלקות שנהגתן להשאיר לי באופן יומיומי, שעה שעה, דקה אחר דקה, לא בסדר החולי שבא בעקבות הפגיעה, לא בסדר הרצון שגרמתן לי לא לבטוח, לא להאמין, לא לרצות לחיות, לרצות להיות פרפר על הקיר, זחל, העיקר לא בן אדם, לא בסדר שהורדתן אותי למטה גרמתן לי לזלזל בעצמי, ביכולות שלי, במי שאני, לא בסדר שכולכם גרמתם לי לשנוא את עצמי, לא בסדר שנתתם לי לתת לכם את כל הלב והנשמה ואז לזרוק מילה שתרסק בפנים את מה שנבנה. זה לא רק לא בסדר, זה אפילו איום ונורא.

אתן, אתן יכולות להמשיך בחייכן, כאילו כלום לא קרה, יכולות להמשיך לתיכון, להתקדם, ליצור קשרים, חברויות, לעמוד על שלכן, לחייך, לבנות את עצמך כאשר את אוהבת את מי שאת, להאמין בעצמך, להעניק לעצמך, להחזיק מעצמך, לחשוב שאת הכי טובה, נכון, את, עצמך זה מה שימשיך להוביל אותך בחיים ואף פעם לא תזכרי את אותה אחת, שבגללך-

לא יכולה להמשיך כאילו לא קרה כלום, מתקשה להתקדם, מפחדת לעלות לתיכון מקום חדש ולא מוכר,  לא מצליחה ליצור קשרים, מתקשה ליצור חברויות, לא יודעת לעמוד על שלה, בודדה, סתמית, לא אוהבת את מי שהיא, לא מאמינה בעצמה, ביכולות שלה, לא רואה את הדרך להעניק לעצמה, להחזיק מעצמה, רואה את עצמה קטנה, עלובה. ונכון חושבת רק מה אחרים יגידו ויחשבו עליה.

אך אני, אני לא נשברת, אני מתעוררת, וממשיכה בחיים והיום אני הכל ועוד יותר, התגברתי , התבגרתי, גדלתי והתפתחתי. היום אני מישהי, מישהי שאני אוהבת, משהי שאני מעריכה ומחבקת, אך גם מישהי עם צלקת, כעס, כאב ועלבון שלא נגמר.

שימו לב, החיים מתחלקים לשניים אצל אנשים כמוני הילדות שנהרסה זה החלק הראשון, החלק השני זה כבר בחירה. אני ממליצה לבחור ב- לקום.