בסד
הנה כהרף עין,עבר כבר שליש שנה
ומחוג הזמן חוזר,אל הזוועות של עמונה
ואחר כך יבוא הט"וּ
והפרחים אז ינבטו
כי שוקד אלוקים על דברו לעשותו.
ועוד חודש יעבור עלינו בברכה
ליהודים תהיה אז אורה ושמחה.
עיני שוב יביטו ויִצפו לבאות
כצאתנו ממצרים נראה נפלאות.
אך בנתיים עוד שבועיים,ונפשי הומיה
בלבי מתעוררת הציפיה לשקדיה.
תגובות
חזק ואמיתי ונכון.
אבל, יונה, אם חריזה- אז חריזה עד הסוף. ואם בלי חריזה- אז בלי חריזה עד הסוף. מילים כמו "שנה" ו"עמונה" פשוט לא מתחרזות, וזה פוגם.
יהודה.
בעזרתו ובהשתדלותי
אהבתי, אהבתי ואהבתי.