הפרק הקודם בקישור:
בסד שבט תשס'ז
ג . החטא השלישי
דוד שכב עם בת שבע,ואחר כך שלח את אוריה אל מותו,אולם על שני חטאים אלה לא הוכיח אותו הקב"ה.
הקב"ה שולח את נתן הנביא להוכיח את המלך רק לאחר החטא השלישי,לקיחת בת שבע לאשה.
וזהו לכאורה,חטא קל יותר,שהרי בת שבע כבר אינה אשת-איש.
רק אז נאמר "וירע הדבר אשר עשה בעיני ה' "(יא,כז).
הרב מדן מבין מכך שדוד "הצליח להשלות את עצמו" שלא היה פסול במעשיו עם בת שבע ועם אוריה ,והם נעשו כדין.
אולם ברגע שהוא לוקח את בת שבע לאשה מתברר למפרע,שהיו שיקולים זרים בדין המוות שנגזר על אוריה.
הנאתו של המלך מתוצאות המעשים מצביעה על אשמתו.
הרב מדן מקביל את תוכחתו של נתן "את אוריה החיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה" (יב,ט)
לתוכחתו של אליהו הנביא לאחאב :"הרצחת וגם ירשת?" (מלכים א,כא,יט)
ד . הילד
למרות זאת ,ההשוואה בין דוד ואחאב לוקה בחסר. בעוד שמניעיו של אחאב ברורים,קשה לנו למצוא את הקו המנחה בשרשרת החטאים של דוד. כיצד התדרדר בצורה כזאת מחטא אחד למשנהו?
ישנן שתי אפשרויות מקובלות למענה על שאלה זו, אותן הרב מדן מציג וגם סותר .
א. כל המעשה מלכתחילה נבע מאהבה גדולה שחש דוד אל בת שבע. הרצון לשאת אותה לאשה הוא זה שהניע אותו לסלק מדרכו את אוריה.
- דרך זו מציגה את דוד המלך באור שלילי.חסרונה העיקרי של שיטה זו הוא בעובדה שדוד קרא לאוריה משדה הקרב ושידלו בכל דרך אפשרית לרדת אל ביתו.
מכאן ניתן להבין שדוד ראה במה שקרה בלילו הראשון עם בת שבע מעידה וכשלון.הוא ניסה לחפות עליו בכך ששלח את אוריה אל ביתו ובהחלט היה מוכן לוותר על בת שבע אם אוריה היה שומע בקולו.
ב. דוד ראה במה שקרה בלילו הראשון עם בת שבע מעידה וכשלון.הוא ניסה לחפות עליו בכך ששלח את אוריה אל ביתו. לאחר סירובו של אוריה,חש דוד שאין לו ברירה אלא להורגו ולשאת את בת שבע, כדי שלא יוודע שהרתה מדוד בזמן שבעלה עוד היה בחיים. בדרך זו הולכים רוב המפרשים בנסיונם לבאר את מניעיו של דוד.
- גם בדרך זו ישנם שני חסרונות עיקריים: האחד הוא שסביר להניח שהיו לדוד אפשרויות נוספות לחפות על חטאו.
ובנוסף, לאחר שמת אוריה הרי הסתרת קלונה של בת שבע היה יכול להשאר ענינה הפרטי, ובני משפחתה הם אלה שהיו מנסים להסתיר את ההריון. בעצם זה שלקח דוד את בת שבע לאשה הוא דוקא חשף את קלונו יותר. עכשיו נודע ליואב ולכל מי שראה את האגרת של דוד, מה היתה הסיבה למזימה להרוג את אוריה.
מצב זה מגביר את קלונו של דוד יותר מאשר אם לא היה נושא את בת שבע,וכך לא היה נודע מיהו אבי העובר שברחמה.
מתוך החסרונות של גישות אלו מגיע הרב מדן למסקנה שהיה מניע אחר,שאליו לא התייחסו המפרשים.
מניע זה הוא שהנחה את דוד וגרם לכל שרשרת חטאיו .
מה שהכתיב את כל צעדיו של דוד המלך,לדעתו של הרב מדן, מאז הרגע שבו הודיעה לו בת שבע שהיא הרה ממנו, היה הדאגה לילדו .
הרב מדן מצביע כאן על כך, שבפרשה זו פועל דוד בצורה לא-רציונלית הנובעת מעוצמתו של הרגש.
זוהי עוצמת רגשות אדירה הנובעת מאהבה יוקדת העלולה לפרוץ גבולות של הגיון ושל איסור והיתר .
אולם בניגוד לדעה המקובלת המשייכת אהבה כזו לאהבת גבר ואשה, מראה לנו הרב מדן שבמקרא זוהי דוקא אהבת אב לבנו.
הביטויים העצומים ביותר בכתוב לאהבה זו הם אהבתו של יעקב ליוסף ולבנימין (שדרכם מתבטאת אהבתו לרחל),
ניתוק הקשר בין דוד למיכל מתבטא בעובדה שלא היה לה ילד.
ומאידך,הנסיון הגדול ביותר שבו התנסה אברהם אבינו היה נסיון העקידה –עימות אהבתו לקב"ה מול אהבתו הגדולה ביותר-אהבתו לבנו.
קו מנחה זה יכול להסביר את כל שרשרת מעשיו של דוד:
דוד חשש שאוריה יתנכל לילד שיוולד מבת שבע,ולכן היה מוכן לוותר על אבהותו והזמין את אוריה כדי שיחשוב שהילד נולד מזרעו. מכיון שאוריה סירב, שלח אותו דוד אל מותו.
לאחר מכן לקח דוד את בת שבע לאשה,למרות שבכך יתגלה קלונו בפני יואב ואנשיו.הוא עשה זאת רק מתוך הדאגה לילד,
כדי שהילד יוולד לאב חוקי .
הכיוון הזה נותן גם הסבר מדוע חיכה נתן הנביא רק עד לסוף הריונה של בת שבע,ורק אז בא להוכיח את דוד.
הוא מסביר גם את התאמתו ועוצמתו של העונש- מידה כנגד מידה.
דוקא באותו ילד שלמען חייו ורווחתו חטא דוד בכל אותם חטאים,דוקא בו יתקיים העונש "גם הבן הילוד לך מות ימות"(יב,יד).
כל מאמציו של דוד ירדו לטמיון,ולמרות כל מה שעשה כדין ושלא כדין,ולמרות תעניתו ותחנוניו של דוד לאחר שהבן נולד-
למרות כל אלה - הילד ימות.
הרב מדן מציע את ההבנה כי אהבה גדולה זו לבנה של בת שבע, באה לדוד אחרי אכזבתו מבניו האחרים ואכזבתו הגדולה ביותר מאשתו הראשונה,מיכל,שלא ילדה.
מיכל היתה אמורה להיות הגבירה שממנה יוולד יורש העצר. וגם כאן,האהבה למיכל נבעה מהאהבה הגדולה שחש דוד אל אחיה,יהונתן,והתקווה שהיא תלד בנים הדומים לו.
לאחר שהתברר לדוד מפי נתן הנביא שבנו ממשיכו עדיין לא נולד (שמואל ב,ז,יב) נקשרה נפש דוד בעוברה של בת שבע מתוך התקווה שהוא יהיה ממשיכו שיבנה את בית המקדש.
עוצמת הגעגועים לבן ממשיך,לאחר שכל בניו הכזיבו, היא שגרמה לדוד לפעול ללא שיקול דעת ולהתדרדר לחטא.
לאחר שנענש דוד על חטאו במות בנה של בת שבע ובעונשים רבים נוספים, התכפר עוונו .
בסופו של דבר,היה זה ,אכן, בנה של בת שבע- שלמה, שהמשיך את דרכו של דוד.
את כל אהבתו השפיע דוד על שלמה והמליך אותו למרות התנגדותם של יואב ואנשיו.
שלמה המלך הוא זה שבנה את בית המקדש ועליו נאמר "וה' אהבו".(שמואל ב,יב,כד-כה)
המשך בקישור :
/Mosaic/Read/3530
תגובות
בס"ד.
פירוש מעניין!
אף-פעם לא למדתי אותו.
תודה שנתת לי את האפשרות!
בס"ד.
וסליחה שזה רק עכשיו!
לא הייתה לי הזדמנות במשך השבוע להיכנס...
וכל יום, ב"ה, יש הרבה יצירות.
לוקח זמן להשלים...
בעזה"י
אבל---
אני דווקא כבר למדתי על הנושא אצל הרב שלומי בדש
(אומנם אני לא זוכר את כל הפרטים אבל בכל אופן אני זוכר,
ודרך אגב הרבה מאוד חידשת לי בסיכום שלך !
ועל כך תודה רבה)
ו---
קשה לי מאוד לקבל את זה(הרב שלי הסביר בכמה אופנים אחרים):
(עפי' הרב שלי-הרב שלומי בדש)
וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. ג וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי. ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת, מִטֻּמְאָתָהּ; וַתָּשָׁב, אֶל-בֵּיתָהּ.
***כלומר---זה לא היה כישלון מהיר - ראה אותה לא יכל להתאפק ומיד ביצע...,דוד מתוך מחשבה עשה מעשהו
"וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי" :
שלח לבדוק אחריה!
"וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ" :
שלח מלאכים להביאה!
"וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת, מִטֻּמְאָתָהּ" :
מתי-באיזה זמן הוא לקחה? בזמן הכי מועד ללידה! מדוע???
***מכל היוצא מכאן דוד עשה מעשיו מתוך מחשבה ובדיקה מדוקדת ולא מסתם "רוח שטות"!!!
***יש מאמר חז"ל(חיפשתיהו ולא מצאתיהו)
שאומר--- שבת שבע היתה ראויה לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה הפגה(אני מקווה שדיקתי)
הרב שלי אמר --- שהמשיח הוא מריח
"וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת ה' וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע"(ישעיה יא)
וכך גם דוד הריח --- ראה את בת שבע והריח בה שהיא אישתו שממנה צריך לצאת המשיח ,ולכן הוא כ"כ הצטער על הילדו,
הילד השני היה שלמה- מי יודע מי הראשון היה צריך להיות(שדוד כ"כ השתוקק לו) !
---אלא "שאכלה הפגה"---כלומר לפני הזמן,לא חיכה לזמן המתאים!!!
מקווה שהסברתי את דעת הרב שלי(אני יודע שאין לך דעה אישית את רק מסכת אבל בכל אופן-דעתי)
שבוע טוב
ושוב
ישר-כוח
יהודה
בעזה"י
וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי" :
שלח לבדוק אחריה!
"וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ" :
***מכאן רואים שלא רק הוא ידע על מעשהו!!!
שבוע טוב
ושוב ישר כוח
מקווה ---
שזה בסדר מצידך תגובותי בעלות העמדה...(דעה לא רק על הסיכום)
יהודה
אם שמת לב לקישור בהקדמה שכתבתי, הנושא עלה כאן באתר דוקא מהצד שאתה הצגת,ועוד בתוספת איזכורים לזוהר.
הספר מאזן ונותן קשר לפשט(כמו שכתב יפה יעקב) ולעולם הזה, ולכן ניגשתי לסכם אותו.
בהמשך (שאסכם,בלי נדר) מביא הרב מדן סימוכין לכך שלא רק הילד הזה מת.
הוא מראה שכנראה ארבעה ילדים של בת שבע מתו לפני שנולד שלמה.
בלי נדר, אחרי שיעזור לי הקב"ה ואסכם את הכל, אתן גם סיכום של תחושותי האישיות בקשר לענין.
בשתי מילים :
דוד (וגם בת שבע) שילמו מחיר כבד מנשוא על ה"אכלה פגה" ,לא מומלץ לנסות בבית.
סתם לצורך המחשה :
נניח שהחטא לא היה קורה,יתכן שאוריה באופן טבעי היה נהרג במלחמה ואז יכול היה דוד לקחת את בת שבע ללא כל ההסתבכות....
ויש לי עוד כמה מחשבות בענין,אבל אשאיר אותן לסוף הפרויקט, בע"ה.