לגלות הבנה
זה כמו לגעת ב heaven
גם מצד המבין וגם מצד המובן
וזה לא מאליו.
זה קשה
וזה נדיר
וזה עצוב שזה נדיר.
כי למה
כשאי פעם גילו כלפיי הבנה
הרגשתי עננה
בשם כיסוי של מצפון.
ואני שואלת: איפה הקשר?
אסור שידעו את הצפון?
זה לא שאסור... אין היתר
שיתיר ויפרום את הסבך
של רצון מסורבל בשכל.
שיסיר את הסכך
ויתחלק בנטל.
ויפריד בין הצורך לבין הנצרח,
שזועק ללא הד
במקביל למקובל שמהדהד
בחדרי המוח
שלא נותן לברוח
מחוסר הברירה
שגורם לי
לא לקבל את ההבנה
שאי פעם כלפיי מגלים.
ושוטף אותי בגלים
שעולים ויורדים
ועימם מביאים
תסכול שוצף וקוצף
ואז, נוחם שאת גבי מכופף,
נותן ליד המרגיעה
רשות להתגלש עליו
וללב שממול,
אישור להראות פניו.
לקבל הבנה
זה כמו לגעת ב heaven
גם מצד המובן וגם מצד המבין
וזה כל-כך מרנין.
זה קשה
וזה אדיר
וזה עצום, שזה אדיר.
תגובות