גופים מתכווצים בקור העז
נטול הרגשות
ובעל האילמות האסטרטגית
המנכיח מבלי לחוות את המגע
הגוף הזה שמתפוגג
נעשה מרוקן מכל זהות
רק רבדים של אשליות, שאריות
שהאכלתי את עצמי בכפית
הדמיון הרב
בין הפסד רוחני
לניצחון מהותני
מצית בי תקוות שהיום ההוא יגיע
הגוף הזה שמתמוגג
לא לנס, לאות.
למילה שתעטוף
נותר מחוסר הכרה
טיפות של לבד
נעשות לסערה
וחונקות את גרוני ביגון
חבורות חבורות מתגלות על גופי
ואני ערום ועריה
חסר כל תחושת מגע
חתום בליטוף העצב ובשברון
וכל יום מחדש
אני מוכרח להתמודד
בעימות התמידי שבלהיות בודד
החוויות האלו סוגרות
עכשיו מחשיך מוקדם
גם הדקירות, הייסורים של הלב,
תופסות אותי מתגנב
למחסני הבדידות שלי
שותתי הדם,
נרקב ומוקרב
על מזבח האומללות
והרחמים העצמיים שלי.
פעם זה היה פעם בחודש
היום זה תופס אותי כל יום
ההתמודדות מול השאלות
שטופחות על פני
טווחות בגופי
ומשאירות אותי יותר מצולק משהייתי
הגוף הזה שמתפורר
מנסה לבשר ,לפתח שיח אחר
אולם, עתה נותרו רק התחושות
והמחשבה כלתה בעלטה
נמחתה מעל פני האדמה.
אם יש משמעות
שתחבק אותי בבקשה
תגובות