הילית האור

מאת
נספח
פורסם בתאריך כ"ב בשבט תשע"ט, 28.1.2019

כשהאור נדלק
החושך נמלט,
מעגלים סביבו
גדלים אט אט.

להבה קלה
את חומה שומרת,
בחשכת מנהרה
אורה מפזרת.

על פתיל דק
באור עמום,
כנגד ארבע קירות
בכוח זעום.

זוהרת בשלווה
ואף כל גודלה
נאבקת בכוחהּ,
ללא נשימה.

כשהאור כבה
אַזָיִ הם באים,
הפחדים, הכאבים,
אל לבבות האנשים.

לפתע חיוך מכיל אימה,
לפתע הלב מבקש נשימה,
אולי מפלט, 
או חומה?

מרידות וקשרים 
קלועים אחד בשני
יחדיו ננעלים
בכוח חוּשַנִי

אך גם שם
החושך יכבה,
אור יזרח
גדול והומה.

תגובות

כ"ב בשבט תשע"ט, 15:25
יפה מאוד! י יעל י
אני ממליצה לך לקרוא שירים של רחל המשוררת, הם יתנו לך השראה. סגנון הכתיבה שלכם דומה.
כ"ג בשבט תשע"ט, 00:03
תודה אבדוק י נספח י    הודעה אחרונה